אני אמא לשבעה, עכשיו כשאדר בפתח אני מתחילה להלחץ. פסח מתקרב ואני יודעת שהנכון בשבילי להתחיל להתארגן עם עבודות פסח מה שיותר מוקדם. בשנים שהצלחתי להתחיל כחודשיים לפני הפסח הייתי הרבה יותר נינוחה. נכון שכעבור חודש וחצי – חודשיים כבר לא רואים את הנקיון הבוהק, אך לעבר מלמעלה על כל הדירה זה עניין אחר מאשר להתחיל בנקיון יסודי. הדבר נתן לי מנוחת הנפש. משום מה השנה זה לא הולך, שמחה פה. אסיפת הורים. ופורים כמובן וקצת נטייה לדחות דברים. איך אני לוקחת את עצמי לידיים. בעיה נוספת שלי שאני לוקחת הכל עד הסוף: הנקיון חייב להיות יסודי, גם אם אני לוקחת עוזרת אני חייבת לעבר ולבדוק אחריה שוב ושוב, האם יש לך איזשהו עצה?

דינה

דינה יקרה, לכל אחת צורת ההתארגנות המתאימה לה, לגבי כל מיני נושאיםוגם לענין הפסח יש מי שצריכה את הזמן. להתחיל מוקדם ולהתנהל בנחת, ויש מי שדווקא מתאים לה להכנס לעניינים כשפסח קרוב – קרוב, להתגייס בבת אחת, להסתער עם כל האנרגיה. בסוף כולן יושבות לליל הסדר ביחד. את למדת שההתנהלות הראשונה מתאימה לך ומאפשרת לך יותר נינוחות.

משום מה השנה זה לא קורה, את מוצאת את עצמך דוחה ומתקשה להתגייס. אינך יחידה, הנטייה לדחיינות היא נטייה רווחת, אני נוטים לדחות משימות שאינן אהובות במיוחד עלינו.

יותר מ – 70% מהסטודנטים, מגדירים עצמם כדחיינים. תלמידים נוטים להתכונן למבחן ברגע אחרון, עקרות בית רבות היו מעדיפות להתחיל בהכנות מוקדמות לשבת, ומוצאות את עצמן דוחות ליום שישי את מה שיכלו לעשות יום יומים קודם.

מחקרים מראים שדחיינים סובלים יותר מלחצים, ממערכת חיסונית חלשה יותר, מקשיי שינה ופחות מאושרים - מחיר די גבוה לכל הדעות. את מבקשת עצה, בדרך כלל אינני איש בשורה השולפת פתרונות קסם. במקרה הזה דווקא כן. חקר הדחינות מצא דרך מעשית המסייעת להתגבר על הנטייה. הכלי נקרא "חמש דקות להמראה" המשמעות היא, להתחיל לעשות את מה שדוחים. מיד, עכשיו, גם אם נטיית הלב היא לא לרצות לעשות זאת. אנשים חושבים שכדי להצליח לעשות דברים צריך השראה, חשק, אנרגיה, מצב רוח, נכון. ציור אולי דורש השראה, כתיבה ספרותית אולי דורשת השראה, אך מה עושה כתבת עיתון  הנדרשת לכתבה שבועית אחת או שתיים והעורכת דוחקת בה, והשראה – אין. מן הסתם היא תמלא את ההתחיבות שלה ללא השראה.

על אחת כמה וכמה שזה מה שנדרש לגבי מטלות שאינן דורשות דווקא מצב רוח מיוחד. כדי לבצע מטלה, צריך רק להתחיל בביצוע – הפעולה הראשונית הזו מתניעה ונותנת את האנרגיה להמשך התהליך. אין זה אומר שההתחלה קלה. "כל ההתחלות קשות" זו אינה רק מליצה. חמש הדקות הראשונות הן לפעמים ממש קשות. אין מוטיבציה, אין חשק – נראה כאילו זה לא הולך, אין להרים ידיים בשלב זה, כי ההתחלה בפעם הבאה עלולה להיות דומה, פשוט להמשיך גם אם אין את מלא האנרגיה. הסיפוק שמרגישים אחרי ביצוע המטלה יתן את האנרגיה להמשיך. סיימת לנקות מגרה אחת, אולי ארונית אחת -  את מרגישה שהמאמץ היה כדאי, מחר יידרש ממך פחות מאמץ, ישנו סיכוי שתספיקי יותר. אם את לא הצלחת להמריא "בחמש דקות להמראה", דשדשת, נכנסה שיחת טלפון, שכנה נכנסה, התינוק בכה – עדיין יש תקווה, אל תדחי למחר. קחי לך עוד "חמש דקות להמראה", ובלבד שתתחילי היום. היום ולא מחר. "אני עושה את זה - וזהו". גם אם לא סיימת כל מה שרצית, אך ההתחלה חשובה, הכרחית לדחיינים. ההמשך יגיע יותר בקלות.

על משקל הדחיינות נמצאות שלל האמירות: "מחר אתחיל" את הדיאטה. "שבוע הבא". "אחרי החגים" אתחיל בהליכה / בהתעמלות / בלימוד הלכות לשה"ר / אתחיל לישון כמו שצריך / ארשם לחוג מחול / אשים לב יותר לבריאות שלי – מה לא?! מחר, בשבוע הבא, אחרי החגים.

אל תדחי למחר מה שניתן לעשות היום. גם לא ליותר מאוחר, אם זמנך בידך. אל תחכי ליום החופשי שלך כדי להתלבש על הררי המשימות במלא העוצמה.

                   *                  *                  *

באשר לשאלתך השניה, מה לעשות עם היסודיות שלך. את מבקשת לה עצה ואני מבינה מתוך זה שאינך שמחה בנטיה זו, כנראה שאת מרגישה שהיא מוגזמת, מין עשית יתר מלחיצה, יסודיות יתר שהיית רוצה להפחיתה ואינך מצליחה כי היא משתלטת עליך.

כדאי לזכור ש"יותר שווה פחות" העומס שנכפה עליך פוגם בתחושת הרווחה. עשית יתר ללא הבחנה וללא מנוחה פוגמת בסופו של דבר גם ביעילות, היא משאירה את הנפש בריקנות כמו מכונה העובדת "על ריק". כשעסוקים יותר מידי בלחזר ולנקות ולבדוק (מעבר למה שההלכה דורשת) אין הנאה, נוצרת שחיקה, ההתלהבות והסיפוק פוחתים. נראה לי שיש קשר בין הנטייה לדחיינות לבין עשית יתר ויסודיות שאינם במקומם. כאשר מטלות נתפסות כחובות, כנטל, כהכרח נוצרת תחושה של קושי, של מאבק משהו בעל גוון כפייתי, לא גמיש מאבדים את ההנאה מהעשיה. מין תחושה של עבדות ואז אין חשק להתחיל. מתעוררת הנטיה לדחיינות, אולי מחר, אולי מחרתיים, כאשר עושים מה שצריך ומה שנכון ומה שמשמעותי ומתוך בחירה, ומתוך סדר עדיפויות נכון, מרגישים הנאה גם בתוך העומס וחשים תחושת חרות ופחות נדרשים לדחיינות. 

הדרך להתמודד עם עשית היתר היא לעצר מיד פעם,  או כל פעם שאת מוצאת את עצמך חוזרת ובודקת ועוברת שוב  ושוב. לעצר ולשאל את עצמך האם אפשר לותר על כך. ככל שרמת הויתורים תגדל כן ייטב. התאמני בלקיחת החירות. אם תעשי מה שנכון, מה שההלכה דורשת – תגיעי אל הפסח הפעם בתחושה של חירות.

בדרך לחג החירות התאמני בלקיחת החירות.

הנני להמליץ אודות המפעל החשוב "מגן"
אשר עומדת בראשו הגב' החשובה הניה לוברבום שתחי'
אשר הובא לפני עובדות מהפעולות החשובות, שנעשה 
ע"י הגב' הנ"ל תחי' וכל המסייעות בידה, וממש פעלים 
רבים שקשורים בהצלת נפשות בפועל ממש, ועוזרות 
לשיקום בתים בישראל ולסייעם במצוקתם הקשה, 
בכל מיני קשיים שא"א לפרטם, והננ"ל משקמים אותם ומעודדים אותם 
ומסייעים להם במצב, בתושיה וכו', ע"כ ידי תיכון עימה ועימם 
שחפץ ה' בידם יצלח, ואך טוב וחסד ירדפום, 
ויהי בעזרהי"ת אך טוב לישראל.
ובאעהח'
נפתלי נוסבוים

הנני מצטרף להנ"ל
וה' הטוב ישלם טוב לעושי הטוב
ישראל גנס                     

                    
   

לכל המעונין
במשך השנים האחרונות היו לי פציינטים שטופלו במכון מגן – מרכז גוף נפש
עבור בעיות פסיכולוגיות בהצלחה למעלה מן המשוער.
וכמו שפירש רש"י ז"ל מטיבן של קרובים אתה יודע טיבן של רחוקים
ז"א שגם אלו שהם לא פציינטים שלי נעזרו באותה מידה.
דוד יונתן הלוי שטיין

הנני להכיר ולהוקיר את המפעל הגדול עמותת מג"ן– מרכז גוף נפש,
אשר נועד והוקם אל אדני ויסודות החסד והעזרה לזולת.
עמותה זו ובראשה המנהלת הדגולה הגב' הניה לוברבום מסייעת לאוכלוסיה בכללותה,
ולמגזר הדתי – החרדי בפרט.
עזרה זו מוגשת הן מבחינה גופנית והן מבחינה נפשית, ע"י אנשי מקצוע בכירים אשר שמם
הולך לפניהם.
יש לציין במיוחד את הטיפול המסורהניתן במסגרת המרפאה לגברים שאינם מתפקדים
ואינם עובדים ולא מסייעים בכלכלת המשפחה, ובנשים שאינם מתפקדות בניהול משק הבית
ובגידול הילדים, ובכינון שלום בית על היקף בעיותיה.
הנסיון מוכיח כי יש הצלחה רבה לפעולתם.
בשימת לב יש לציין את הקו החם הפועל סביב השעון, אשר בכל עת אפשר להתקשר בעת
מצוקה, ולקבל יעוץ וסיוע.
ידוע לי מקרוב אשר לא אחת הגישה הנהלת עמותה זו עזרה וסיוע גם ללא תשלום, כאשר
העמותה נושאת בהוצאות הגדולות.
ומן הראוי לצטט מאמר חז"ל: כל המציל נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא, ומי
שיסייע בידם יבורך מן השמים במלא חופניים.
בהוקרה
הרב חיים הרצברג
אב"ד חיפה

הארגון מתמקד בטיפול נפשי פסיכיאטרי ופסיכולוגי ומסייע לפונים להתגבר על בעיות נפשיות ורגשיות כגון: דיכאון, הפרעות חרדה, הפרעות אישיות, בעיות ביחסים בינאישיים ומחלות נפש- בעיות הפוגעות בתפקוד האישי, המשפחתי, החברתי והתעסוקתי. הטיפול במגן מסייע לפונים לצאת ממעגל החיים השלילי אליו נקלעו. מגן הוא גוף טיפולי מקצועי יחודי בציבור החרדי הפועל בהכוונת רבנים, במקצועיות ובדיסקרטיות ומתאים עצמו לצרכים המיוחדים לציבור הדתי והחרדי.

ארגון מגן פועל במישורים הבאים

קו פתוח לציבור החרדי

תמיכה נפשית, מידע אודות הבעיה והכוונה לטיפול.
השירות ניתן ללא תשלום ברב שעות היום.

יעוץ וטיפול פסיכיאטרי

להתאמת טיפול תרופתי על ידי פסיכיאטרים מומחים.

אבחונים פסיכודידקטיים

לאבחון פסיכולוגי ולאבחון קשיי למידה.

טיפולים רגשיים לילדים ונוער:

טיפול פסיכולוגי

לבעיות רגשיות והתנהגותיות, C.B.T לבעיות חרדה, טיפול דינמי על ידי פסיכולוגים קליניים וחינוכיים מומחים.
בהשתתפות כללית מושלם.

תרפיות

באומנות, במשחק, בבעלי חיים וביבליותרפיה על ידי תרפיסטים מומחים.
הדרכת הורים לפי הצורך.
בהשתתפות מאוחדת שיא.

טיפול פסיכולוגי למבוגרים

טיפול דינמי קצר טווח וארוך טווח, טיפול C.B.T לבעיות דיכאון, חרדה, כפיתיות,התארגנות
על ידי פסיכולוגים קליניים ועוסי"ם קליניים בעלי תואר שני ובוגרי תוכנית לפסיכותרפיה. 

טיפול אלטרנטיבי

נותן מענה לפונים שמעונינים בטיפול אלטרנטיבי כהשלמה לטפול הרגשי,הראיה ההוליסטית תורמת להפחתת הסטיגמה.

פעילות מונעת

לאיתור מוקדם של בעיות רגשיות ונפשיות-התוכנית נותנת מודעות וכלים לזיהוי בעיות נפשיות, התוכנית מפעילה בירושלים הרצאות למורים, סדנאות להורים וכתבה שבועית בנושא איתור בעיות נפשיות ודרכי הטיפול בהן בעיתון "המודיע" לציבור החרדי, תחת הכותרת: "אפשר גם אחרת".

לווי מקצועי למימוש זכויות

קבלת קצבת נכות מבטוח לאומי,סל שיקום,השירות ניתן במחיר סמלי.

הרב נפתלי נוסבוים

הרב חיים הרצברג

ד"ר דוד יונתן שטיין

ילדתי בת החמש התחילה להרטיב ביום לפני מספר חודשים, היא הייתה יבשה ביום מגיל שנתיים ובלילה מגיל שלש, היא ילדה שמחה וחברותית. המעבר לגן חובה עבר חלק. אינני רואה סיבה להופעת ההרטבה. ניסינו בטובות הבטחנו פרס על כל יום שזה לא קורה לה, ניסינו להתעלם, ניסינו לומר לה שהדבר תלוי בה ואם היא תרצה היא תצליח וזה לא קרה. האם כדאי לפנות אתה לטפול ולאיזה טפול?

להניה היקרה,
בעבר פניתי אלייך כדי שתכווני אותי לקבל עזרה מקצועית. מאז ילדותי סבלתי מקשיים רגשיים, תמיד הרגשתי דחוקה וחסרת בטחון. לא העזתי לפתוח את הפה בחברה משגדלו ילדי לא יכולתי להעניק להם רגשות וגם לא להוות עבורם סמכות אימהית. הרגשתי אפס אפסים. לא האמנתי שאוכל לצאת מהבעיות שלי ואת כוונת אותי לאדם הנכון הטיפול נמשך חמש שנים. היה זה טיפול מסור. היחס היה חם ונפלא וגם המקצועיות. הפסקתי לזמן קצר מסיבות טכניות, אך ב"ה חשתי לפתע את השיפור המשמעותי ולא חזרתי להמשיך הטיפול. אני חשה שמחה עצומה והודיה עמוקה להשי"ת שהגיעני עד הלום בבריאות אמיתית בגוף ובנפש. כמובן שלא רק הבעיה הספציפית בנושא החרדות טופלה, גם הדימוי העצמי שלי השתנה לטובה, ביחסי תקשורת חל שינוי משמעותי לטובה ועדיין יש לי קשיים והתמודדויות אך רמת הקושי אינה דומה כלל לרמת הקושי שהייתה בעבר.

הניה יקרה,
הרגעת אותי, פניתי אלייך מספר פעמים בשנה
3.5 שנים לשאול, חששתי כי היא אינה
חרדית ונתת גיבוי. וזה מאוד עזר לי, למשפחה ולילדים.
רציתי להודות לך, סיימתי את הטיפול אצל אורית.
ההפניה הייתה מצוינת, התיווך שלך עזר לי.
אם אורית היתה האמא של הטיפול את היית הסבתא שלו, ידעתי שיש מישהו שמגבה את הטיפול.
דבורה.

הניה,
תודה רבה לך שאת עוזרת לאנשים.
אין מצווה גדולה מזו, שהקב"ה יברך אותך בכל הברכות.
כתיבה וחתימה טובה.
יעל