החרדות אכלו אותי,
ולא נתנו לי לנשום (תרתי משמע)
המחשבות רדפו אחרי,
לכל מקום,
אם הקיפו אותי באהבה,
לא הבנתי איך אפשר (לאהוב אותי),
אם העריכו אותי בסביבה,
לא ידעתי אם מותר,
אם ניסו להתקרב,
סגרתי מהר את השער,
הלב  למד להיות-
           אדיש...קפוא...וקר. ובסיום הטיפול: וכשיצאתי מהמצור,
ונפלה החומה,
התמלא ליבי באור,
וגם בהרבה אמונה,
ההווה נראה פתאום מושלם,
והעתיד זוהר,
גם אם פה ושם, הפחד חוזר,
כי קיבלתי את הכלים,
לחיות עם זה בשלום,
ואני רגועה בפנים,
שבכל מצב,
          יעזרו לי ברצון! ואת הניה-
זוכה להיות השליחה-
מבורא כל העולמים,
להגיש בזמן את העזרה,
ולהציל חיים!