אמא יקרה,

מהתאור שלך נראה שהילדה שלך שייכת לקבוצת "הילדים הרגישים מאד" 15%-20% מהאנשים נולדים רגישים, הם רגישים לגירויים גופניים ורגשיים, מופנמים מעט, אך נורמטיבים, המופנמות שהם מפתחים מגינה עליהים מפני גריית יתר. הילד הרגיש מאד הוא בד"כ ילד פקח, אינטואיטיבי, יצירתי, מבחין בפרטים, רגיש לכאב, לקור ולחום. הבגד מגרד לו. המערכת החיסונית שלו מגיבה בעוצמה – כאילו הגוף מתוכנת להבחין במה שחודר לתוכו ולהגיב עליו.

אחרי שילד רגיש מעבד את המידע אותו הוא קולט הוא מגיב בעוצמה, רגשותיו יהיו עזים יותר. הן רגשותיו "החיוביים": שמחה, התלהבות והן אלה שמקובל לראותם "שליליים": פחד, כעס, עצב. בגלל רגישות היתר ילד כזה יהיה מאד אמפתי. הוא ישתתף בסבלו של הזולת. למרות שלעתים הוא ביישן ונפחד, בהכוונה עדינה ומותאמת הוא ישתף פעולה ויהיה ילד נינוח. כאשר ההתיחסות אליו אינה מקבלת, ואינה מותאמת הוא עלול לסבול מבעיות התנהגותיות ורגשיות: לפתח התקפח זעם, או להסתגר בתוכו ולחלופין לנסות לפצות את עצמו על חסרונו ולהפוך למושלם. לפעמים הוא נראה כהפרקטיבי. אבל כאשר אין הוא מגורה מידי הקשב והריכוז שלו יהיה תקין. לפעמים הגוף שלו יגיב בכאבי ראש או כאבי בטן. נראה שרגישות יתר היא תכונה מולדת העוברת בתורשה. לרוב, הורים יבחינו בכך מיד. זה יהיה תינוק חסר מנוחה, הסובל מכאבי בטן או בוכה ללא סיבה נראית לעין. הורים המזהים את הרגישות ומעניקים לתינוקם סביבה רגועה ללא גירוי יתר – עוזרים לתינוק לשמור על שלוותו. וכך לאורך החיים. ככל שיכירו ביחודיות של ילדם ויתאימו את הסביבה לאופיו הרגיש ייטב לו ולהם.

אמא יקרה, אין מקום לתחושת אשמה וכשלון, אינך אשמה שזו ילדתך, היא פשוט אחרת משאר ילדייך. ועלייך להכיר בכך וללמד להכיר אותה. היא אינה ילדה קשה, היא ילדה רגישה. ולהיות אמא לילדה עם רגישות יתר היא משימה מורכבת יותר. ככל שהורה יקבל בהבנה תכונה זו (ואם הוא עצמו כזה הוא יבין את ילדו יותר), יהיה שם בשבילו, ויחד עם זה לא יגלה דאגנות יתר ומאמץ יתר, והוא עצמו ישמור על שלות נפשו - הוא יסייע לילדו להתמודד עם הרגישות שלו. כאשר ביתך אומרת שכואב לה, מגרד לה – האמיני לה הקפידי שהיא תאכל היטב, תנוח ולא תהיה חשופה לסביבה מגרה לאורך זמן, דאגי ששעות הערב יעברו עליה בנינוחות, אורחים רבים מידי. בקורי ילדי שכנים ממושכים לא ייטיבו עמה, אל תצאי אתה לקניות ארוכות מידי. וכשזה קורה תני לה הרגשה שאת מבינה שקשה לה, אך אין מה לעשות ועוד מעט זה יגמר. כך היא תלמד לשאת באי – נוחות ולהתגבר. כאשר השינה מתעכבת, הרגיעי כפי שאת מרגיעה, היי אמפאתית לקושי , עם זה העבירי מסר שלא הכל בידייך ואינך יכולה לשבת שעה ארוכה לידה והיא צריכה ללמוד להרגע עם ספר, ללא עלילת מתח, או עם קלטת נעימה, או לבד עם עצמה.

ככלל זכרי, התמודדות נכונה עם חסך היא כזו הנענית לעקר הצרכים ומייצרת מעט תסכול, כדי לאתגר את היכולות, והיא נכונה גם לילד הרגיש מאד.

כללית מומלץ לאפשר לילדים רגישים עסוק במיומנויות שאינן מלחיצות, כמו: תרפיה באומנות, תרפיה בבע"ח או בצמחים, פעילות גופנית, צעידה – כשהיעד הוא אישי ולא תחרות עם האחר.

להדרכה יותר מעמיקה ניתן להעזר בספר "ילד רגיש מאד" של דר' איילן ארון.