טיפול קוגנטיבי התנהגותי בהיפוכונדריה
להניה, אני בשנות השלושים, אמא לחמישה, עובדת, בעצם טוב לי אך לא כך אני מרגישה. תמיד כילדה קבלתי הרגשה שאני פחות מאחותי הרגשתי שאני לא מספיק טובה, שכחנית, לא מרוכזת, מה שאני עושה יוצא לא טוב וזה עד היום, אם בעלי רוצה לעזר לי אני מרגישה נורא, סימן שאיני מסתדרת, אם משהו הולך טוב אני מרגישה שיותר מידי טוב ועוד מעט יגיע משהו רע.
אולי תוכלי לעזור לי להרגיש יותר טוב עם עצמי ויותר שמחה.
חדווה
אולי תוכלי לעזור לי להרגיש יותר טוב עם עצמי ויותר שמחה.
חדווה
חדווה יקרה, הכיצד תוכלי לשמח כשאת מלקה את עצמך מילדות ועד היום. כנראה יש "סיבות טובות" שיצרו את ההלקאה העצמית, אך כיום ההתעמקות בסיבות לא תואיל במיוחד. הפסיכולוגיה החיובית מדברת על שינוי של כאן עכשיו לכוון של הסתכלות אופטימית, מה שהיה – היה, העבר – אין, ובמקום לבכות עליו כדאי להשתמש בכוחות לשינוי ולא להלקאה עצמית.
אז איך מגיעים לזה? ואם אפשר בכלל לקנות שמחה?! נראה שישנם שבילים המובילים לשמחה ושבילים אחרים המרחיקים ממנה. אפשר לבחור בשמחה!
בקורת ובקורת עצמית הם גורמים מרחיקים, בבקורת ישנה שלילה, פסמיות, לא בסדר. בקורת היא הסתכלות על האין. על החסר. במקום להיות עסוקה בזה ניתן כל פעם שמזהים מבט בקורתי או אמירה בקורתית לעצור, ולפנות מקום לראיה חיובית. במקום לראות כמה הבת דומה לך וחסרת בטחון, והבן אינו חברותי והפעוט אינו רגוע ואת אינך אמא טובה ואינך יודעת לחנך ולהיות דוגמא. אולי אפשר לראות בבת רגישות ובבן עמקות ובפעוט אנרגטיות. וכמה טוב שיש לך אותם בכלל, ושאינך לבד, יש לך משפחה תומכת. ועבודה ופרנסה וזה אינו מובן מאליו. ככל שתראי תכונות חיוביות בעצמך ובזולתך, תגרמי שתכונות חיוביות אלה תגברנה, כמו שהתמקדות בשלילי שבאחר ובך תוציא מכם יותר שלילי.
דברי אולי בנאליים נו.. מה החידוש? אנו נוטים להמעיט בחשיבות החשיבה החיובית ונותנים המון מקום וכח לחששות ולדאגות, לאשמה, לספקטיות. את אומרת: "ואחרי הטוב יגיע הרע" דברים רעים וטובים קורים לכל אחד, כל הזמן, ויש לך הבחירה במה להתמקד, וזה מה שיקבע עד כמה תהיי שמחה, ההתמקדות בפן השלילי של החיים יוצרת מציאות שבה הצד השלילי מתחזק והצד החיובי נחלש. וההתמקדות בפן החיובי נותנת לו כח ויוצרת מציאות טובה יותר, "חשוב טוב יהיה טוב", גם כשהדברים אינם הולכים בדיוק כפי שהיינו רוצים - לראות במצב זה אתגר והזדמנות, וכשהדברים כן הולכים במקום להתייחס אליהם כדבר מובן מאליו, לתת להם את המקום ולהודות לבורא עולם על הטובה שהיטיב עמנו.
כיום הדכאון נפוץ פי עשר משהיה בשנת השישים למאה הקודמת. הכיצד? הלא העולם מספק היום הרבה יותר רווחה מבעבר? מה שיכול להסביר את הניגוד הזה הוא, שאנו חיים בעולם של קיצורי דרך להנאות, עולם שאין בו עמל, איננו יגעים להכין את לחמנו. איננו מתאמצים בתפירת בגדינו, הכל מוגש ונגיש ללא מאמץ רב. כאשר אין אתגרים והחוזקות האשיות שלנו אינן באות לידי ביטוי אנו חשופים לדכאון. כאשר הכל מוגש בכפית של כסף החוזקות והמידות הטובות עלולות לקמול, כאשר בוחרים בחיי נוחות ולא בחיים שיש בהם חיפוש מתמיד אחרי סיפוקים עמוקים אנו מאבדים את תחושת השמחה. כי שמחה הוא תולדה של סיפוק. לא ניתן להשיג סיפוק מתוך הנאה חומרית, אנו נהנים מעוגת קצפת, ממוזיקה טובה, מפרח מלבלב בגינה, אך איננו חשים מכל אלה סיפוק. לא ניתן לייצר אותו דרך חומר כימי, ניתן להשיג אותו מתוך פעולה נכונה. פעילות שמקיימת הרמוניה בינה לבין מטרה נעלה יוצרת תחושת סיפוק וסיפוק יוצר שמחה. המדוכא מתרכז בעצמו, ועל ידי כך מגביר את עצבותו. אם הוא ימצא לעצמו פעילות למען האחר שתסלק את ההתמקדות בעצמו – ירווח לו. ככל שיתאמץ יותר, יגלה את חוזקותיו ויפתח אותם - ירגיש יותר טוב עם עצמו.
אולי תוכלי חדוה יקרה לצאת קצת מעצמך. למצא לעצמך עיסוק למען מטרה חשובה, התנדבות, עזרה לזולת שיתנו ביטוי לכוחות היחודיים שלך ויביאו לך שמחה. וזה כוון נוסף שיכול להעניק לך שמחה.
ואולי קצת עבודת מידות מאומצת יותר. אין זה אומר לצאת מגדרך ולעשות דברים ענקיים. אפילו להחליט להאיר קצת פנים לשכנה, מילה טובה לחברה לעבודה, הבלגה על ביקורת שכבר עמדה על קצה הלשון, זיהוי של דברים חיוביים שקרו לך היום והודיה לבוא עולם. האמיני, משהו מתחיל להרגיש אחרת. מנסיון.
וברוח ימי הפורים, בהם אנו נמצאים, לא יזיק להכניס קצת הומור אל חייך, כפי שלא ניתן לחוש רגועה ומתוחה בו זמנית, כך לא ניתן לצחוק ולהרגיש רע בעת ובעונה אחת, אם נחשב על דבר מה מצחיק המחשבות השליליות תעשינה חיוביות יותר. ההומור מסיח את הדעת, משחרר מתח מפחית פחד ומאפשר לראות דברים באור חדש, כך שיראו שליליים פחות,
התגובה להומור אינה אחידה, מחקר עדכני על ההומור מצא, שאנשים צוחקים מדברים שונים, מצאי מה גורם לך לצחוק והשתמשי בו כמשאב.
הביטי בילדים, ילדים הם יצורי אנוש יחידים המפיקים צחוק מושלם, בפשטות, בחופשיות. וזה מה שהופך אותם ליצורים כל כך מלבבים. בבגרותנו אבדנו זאת, עדיין ישנה היכולת למצא את ניצוץ הצחוק, ההומור וההנאה ולהחזירם אל חיינו.
מצוה גדולה להיות בשמחה תמידולא רק בפורים.