היצירה המורכבת ביותר בעולם-המח האנושי, הייתה ועדיין בגדר תעלומה. כבר היפוקרטס במאה החמישית לפני הספירה דיבר על הפלא העצום הזה וכך אמר:"על בני האדם לדעת כי מן המח ומן המח בלבד נובעים העונג שלנו, שמחותינו, הצחוק, וקלות הראש, וגם צערנו, כאבינו, האבל והדמעות. באמצעותו אנו חושבים, רואים, שומעים ומבחינים בין המכוער ליפה, בין הרע לטוב... הוא אשר עושה אותנו משוגעים מעורפלים, מכניס בנו אימה ופחד ביום ובלילה, מביא לנדודי שינה, טעויות גורליות, חרדות ללא טעם... כל הדברים הללו שאנו סובלים מהם באים מן המח כאשר אינו בריא..."
היפוקרטס הבין שהמוח אחראי לרגשות ומחשבות אבל היום יודעים המדענים גם להסביר איך וכיצד. עדיין רק באופן חלקי, עדיין רב הנסתר על הנגלה. המוח האנושי הוא יצירה מורכבת ביותר, מסובכת ביותר, ופלאית ביותר, זהו המקום בו מתרחש פלא הפלאים! החיבור בין הגוף לנפש. הנוירולוגיה ממפה את תפקודי המוח לאזורים מסוימים. כבר לפני כמאה שנה ידעו הנוירולוגים לתאר בפרוטרוט את חלקי המוח המפקחים על תנועות הגפיים או על יכולת הדיבור, הזיכרון והראיה. למשל, אם נתייחס אל הראיה-המדענים ידעו מזמן לתאר את המסלולים העצביים מן העיניים אל חלקי המוח המפענחים את מה שאנו רואים. אך באשר לתפקודי המוח "הגבוהים"-חשיבה מופשטת, זיכרון, רגשות, מצבי רוח-עד לפני חמישים שנה לא האמינו רוב החוקרים שניתן למצוא את מיקומן במוח.
בואו נדמה את מערכת העצבים המרכזית לעץ. עץ זה מורכב משלושה חלקים: שורש ארוך, גזע, וצמרת העץ. ובמקביל חוט השדרה הוא כשורש ארוך והוא מכיל אוסף של מסלולי עצבים המובילים מצד אחד גירויים מן הגוף אל המוח ומצד שני הוראות מן המוח אל כל קצות הגוף. מעל השורש הארוך הזה נמצא גזע המוח ומגזע המוח מסתעפת צמרת העץ שהיא מורכבת משתי ההמיספרות המוחיות הימנית והשמאלית. המיספרה השמאלית ממונה על הדיבור והקריאה, והימנית ממונה על הרגשות ותפקידים בלתי מילוליים כמו דימיון ואינטואיציה. כל אחת מההמיספרות מחולקת לארבעה אונות. אונה עורפית, אונה פריטאלית, אונה מצחית ואונה צדעית, האונה המצחית מהווה את חלק מותר האדם. היא מהווה משכן ליכולות השכליות: חשיבה מופשטת, יכולת לתכנן את העתיד. היכולת למודעות עצמית וחברתית ושליטה בדחפים.
בעבר התקבל הידע על מבנה ותפקוד המוח מתוך ניתוחים שנערכו במוח האנושי, בשנים האחרונות בעקבות שכלול אמצעי ההדמיה הממוחשבת (MRI) ניתן לקבל תמונה אנטומית על מבנה המוח-מה שמעניין את הפסיכולוגים והפסיכיאטרים.
"מאות שנים רוחה הסברה שהאנטומיה של המוח קבועה מראש ובלתי משתנה" אומר נורמן דוידג' בספרו "המוח הגמיש" השינוי היחיד הוא כאשר מתחיל תהליך של שקיעה, כאשר תאי המוח ניזוקים או מתים ואינם מתחלפים בתאים חדשים. הכול הסכימו עם כך שלמוח אין יכולת להשתנות. ואם אחד מחלקיו נפגע אין דרך לתיקון. פגועי מוח-אחת דינם להישאר פגועים לעולמים. למדענים שבקשו לשפר את ביצועי המוח נאמר שחבל לבזבז זמן על דבר שהוא חסר סיכוי. דוידג', פסיכיאטר וחוקר מרצה באוניברסיטת קולומביה, נדהם מהמהפך שראה בקרב מטופליו, מהפך שעמד בסתירה להשקפה שהמוח אינו ניתן לתיקון. בספרו הוא סוקר מחקרים המוכיחים שלחשיבה החיובית יש כוח לשנות את המוח ואת הגוף. דוידג' מספר על אנשים שמוחם הצליח "לתקן" את עצמו: לראות למרות עיוורון, לשמוע למרות חירשות, להתגבר על ליקוי למידה, להעלות את רמת המשכל, להתגבר על כאבים, לטפל בהפרעות אובססיביות, לתפקד בגיל שמונים כבני חמישים, להתגבר על שבץ מוחי ועוד.
המסקנה המתבקשת ממחקריו ומספרו היא, שלמוח יכולת הסתגלות אינסופית. מדענים מכנים תכונה זו פלסטיות, יכולת ההשתנות של המוח בניגוד למה שחשבו בעבר שהמוח הוא מבנה קשיח ובלתי גמיש. התברר שכל פעם שהמוח מבצע פעולה מבנהו משתנה והוא הולך ומשכלל את מעגלי התקשורת שלו כדי להתאים למשימה העומדת על הפרק. כאשר "חלקים" מסוימים מתקלקלים. חלקים אחרים יכולים למלא את מקומם ", כך לדברי דוידג', מוח פגוע מסוגל לארגן מחדש את חיבוריו. לעיתים המוח מחליף תאים מתים בחדשים.
חוקר בשם מייקל מירזניק הוא העומד מאחורי תגליות מופלאות בתחום הנוירופלסטיות. המוטו שלו הוא שהפלסטיות של המח מתקיימת מיום הלידה ועד יום המוות. יש לו מומחיות בתחום שיפור כוח המחשבה והתפיסה, הוא מעצב מחדש את המח באמצעות אימון ותרגול של אזורי עיבוד ספציפיים הנקראים מפות מח, האימון דורש מאזורים אלו מאמץ מחשבתי. על ידי התרגול הדורש מאמץ מחשבתי אזורי המח הללו משתנים. כדאי לשים לב לעובדה הבאה. מירזניק עוזב את מעבדות המחקר שלו ומחליף כוח לעיתים קרובות בוילה הנמצאת בהרים באוויר צלול מוקף בעצים וכרמים, כדי לייצר אתה חייב להתמלא ולהירגע!!!
תשמעו סיפור, כשמרזניק היה ילד היגיעה דודנית לבקר את המשפחה, הדודנית הזו הייתה מורה שזכתה בתואר "מורת השנה" של ארצות הברית, אימו של מירזניק שאלה אותה:"מה לדעתך, עקרונות ההוראה החשובים ביותר?" וזו ענתה: "אז ככה, לפני שהילדים מתקבלים לביה"ס בוחנים אותם ושוקלים אם הם ראויים. משקיעים בהם את כל תשומת הלב ולא מבזבזים זמן על אלה שאינם ראויים". לא פחות ולא יותר!! מגישה זו נבע היחס אל הילד השונה, האחר. היום זה נשמע לא טוב, לפני כחמישים שנה זו הייתה הגישה.
חוקרת אחת התבטאה לגבי ילדים עם קשיי למידה "הילדים תקועים ואין מה לעשות" לא ניתן לתקן מום בסיסי המח. בהמשך היא חברה לשיטתו של מירזניק ושינתה דעתה לחלוטין. בהמשך חייו מירזניק הפריך את הדעה כאילו המשאבים הנוירולוגים קבועים ואינם ניתנים לשיפור כאילו אנו נולדים עם מערכת קבועה וסופית ובלתי משתנה. הוא פיתח תרגילי מח לטיפול במחלות שונות. לדעתו גם מחלה כמו סכיזופרניה ניתנת לריפוי ע"י תרגול מתאים. שלא לדבר על שיפור בחשיבה, בתפיסה ובזיכרון גם של אנשים קשישים. אלה אינן הצהרות בלבד ויש להן הוכחות במציאות. תרגילי המח שלו עזרו למאות אלפי אנשים. הם מוצגות במסווה של משחק ילדים. הפלא הוא שהשינוי מתרחש בזמן קצר בין שלושים לשישים שעות טיפול. הוא פיתח תוכנה לילדים הסובלים מלקויות של שפה ולמידה. היא מפעילה את תפקידי המח הבסיסיים הקשורים בשפה החל מפענוח צלילים ועד להבנה. כל פעם שהילד משיג את המטרה הוא זוכה לחיזוק חיובי, על מאמציו. הגמול מביא לשחרור מן המח של מעבירים עצביים כמו דופמין, מה שמסייע לחיזוק השינוי שזה עתה התחולל במח. מחקר שבדק את יעילות התרגול הראה הישגים מצוינים שעמדו בעינם גם שישה שבועות אחרי הלמידה. השיפורים היו בולטים מאוד ביחס לאלה שנמצאו אצל קבוצת הנבדקים. ילד ממוצע שעבד לפי התוכנית שישה שבועות שיפר את יכולת השפה כאילו עבד 1.8 שנים!
יכולת העיבוד המחשבתי של ילדים שעברו תרגילי מח השתפרה כללית. לא רק בדיבור ובקריאה גם במתמטיקה, במדעי הטבע, ובמדעי החברה גם מנת המשכל עלתה! אפילו אצל ילדים אוטיסטים חלה התקדמות וילדים אלה נעשו יותר מחוברים לחברה.
אם בעבר הביטו על המח ככלי קיבול המתמלא כאילו היה סיר, המבט היום הוא שמדובר במשהו גמיש. הדומה ליצור רעבתן המסוגל לגדול ולהשתנות אם הוא מקבל את התנאים לכך: תזונה, תרגול, למידה. האדם כבחיר הבריאה יש לו יתרון פנטסטי-מח משתנה, מתגמש. אחת התגליות היא שישנה "תקופה קריטית"- התקופה האופטימאלית ללמידה, חלון זמן בו מערכת העצבים פלסטית במיוחד. למשל בלמידת שפה התקופה הקריטית הראשונה היא הינקות והשניה-מגיל שמונה ועד גיל ההתבגרות (גיל בית הספר) לאחר גיל זה היכולת ללמוד שפה יורדת. בתקופה הקריטית של התפתחות השפה די שהפעוט יהיה חשוף לדיבור של הוריו כדי שיקלוט מילים חדשות, אחרי תקופה זו גם ילדים וגם מבוגרים מסוגלים ללמוד שפה אך במאמץ ניכר. שפה שנייה הנלמדת לאחר התקופה הקריטית עוברת עיבוד בחלק אחר במח מאשר החלק האחראי על לימוד שפת האם.
חוקרים מצאו שישנו חומר חלבוני המעודד צמיחת תאי עצב, אחד מהם הוא ה-BDNF. ל-BDNF תפקיד מכריע בחיזוק השינויים הפלסטיים המתרחשים במהלך התקופה הקריטית. בסיום התקופה הקריטית כאשר נקבעו הקשרים של תאי העצב- חומר זה מעודד ליציבות, להפחתת הגמישות. הסתיימה תקופת הלימוד ללא מאמץ. מעתה הלמידה תדרוש יותר שימת לב ובתגובה לגירוי חשוב או חדשני.
"התקופה הקריטית" גם מסבירה גישות פסיכולוגיות דינאמיות המביטות על הילדות כחלון זמן להתפתחות רגשית. כדי לגדול למבוגרים בריאים בנפשם אנו זקוקים לאם מיטיבה בילדות, התקשרות טובה בתקופה זו בחיים משפיעה על כל חיינו בעתיד.
תגלית נוספת, המח חס על כל פרור של מידע וכאשר מסיבות שונות אזור מסוים נפגע ואינו מסוגל לקלוט את המידע, מוצא המח דרך אלטרנטיבית לקליטת המידע הוא מרשת את עצמו מחדש, והמעניין ביותר שההשתלטות של עצבים על שטח מפה שיצא מכלל שימוש הוא השתלטות תחרותית. מפות המח מתנהלות לפי כללי תחרות "לא השתמשת-אבדת" מה שלא פעיל אינו שורד. משהו אחר משתלט על שטח ההפקר שהתפנה.

הרעיון החדשני שבעזרת מחשבה או פעולה יכול המוח לשנות את המבנה שלו ואת תפקודו הוא בשורה לאנושות. אך אליה וקוץ בה היא הופכת את האדם לפגוע יותר להשפעות חיצוניות. הכוח של הנוירופלסטיות הוא גם החולשה שלה. (כפי שביכולתה ליצור התנהגות גמישה כך היא גם יוצרת התנהגות נוקשה) אי לכך קשה להיגמל מהרגלים רעים, טוען דוידג, אנו רואים את המוח ככלי קיבול והלמידה בעינינו היא משהו שיוצקים לתוך הכלי. כאשר ברצוננו להיגמל מהרגל רע, נראה לנו שהנכון הוא לנסוך משהו חדש אל תוך הכלי אך הרגל רע משתלט על השטח)המפה) במח ואינו מאפשר להרגל טוב להיכנס למרחב כי ביטול למידה הוא תמיד קשה מהלמידה עצמה. לכן חשיבות לחינוך להרגלים טובים בילדות. אז הילד הוא בבחינת לוח חלק, עדיין ההרגל הרע אינו מושרש. משעה ששינוי פלסטי קנה לו שביתה במח הוא ימנע התרחשות של שינויים אחרים. הגמישות המוחית היא תחרותית. במוחו של כל אחד מאיתנו נטשת מלחמת עצבים" "כשאנו חדלים להפעיל מיומנות מחשבתית, אנחנו לא רק שוכחים אותה" ולא שטח מפת המח של מיומנות זו הופך להיות נחלתן של מיומנויות אחרות שאנחנו כן מפעילים",(דוידג') כלומר השטח אינו נשאר הפקר מיומנויות אחרות נכנסות אליו ומשתלטות עליו. זו הסיבה שמבוגרים מתקשים בלמידת שפה שנייה. אמנם הקושי נובע גם מכך שהתקופה המתאימה ללמוד שפות חלפה ועכשיו המח נוקשה יותר. אבל יותר מזה הפלסטיות המוחית מסבירה שככל שמתבגרים ומשתמשים יותר בשפת האם כן כובשת זו האחרונה שליטה במרחב-המפה הלשוני, ואינה מאפשרת לשפה חדשה להיכנס. בעוד שכשילד לומד שתי שפות בו זמנית, שתיהן קונות להן שליטה. שתיהן מיוצגות בשטח אחד במפה המוחית.
בשנת 1980 גילה חוקר מומחה לציפורים בשם פרננדו נוטבוהם שציפורי שיר מזמרות שירים חדשים בכל עונה. כאשר בחן את מוחן הוא מצא שאותו אזור במח האחראי ללמידת שירים מצמיח תאי מח חדשים בכל עונה מה שהוביל חוקרים אחרים לבדוק את מוחם של בני אנוש. אריקסון וגייג' פנו לחולים סופניים ובקשו מהם לצבוע תאי מח שלהם בסמן (מארקר)-חומר שחודר לתאי העצב ברגע יצירתם . לאחר מותם בדקו החוקרים את מוחם וגילו תאי עצב חדשים. "חולים אלו לימדו אותנו במותם שתאי עצב חדשים נולדים בנו ללא הפסק עד סוף ימינו" בניגוד למה שחשבו בעבר.
כאן התעוררה השאלה, אם ניתן להגביר את ייצור תאי הגזע העצביים? מחקרים נוספים הובילו למסקנה שאכן תנאים מסוימים מגבירים יצור תאים, וגם מאריכים את אורך חיי התאים הקיימים. התנאים הללו הם:למידה ופעילות גופנית, נמצא שלמידה מאריכה את חיי תאי המח והפעילות הפיזית יוצרת תאים חדשים-שניהם משלימים זה את זה "אילו חיינו בחדר זה בלבד וזה היה מכלול עולמנו החוויתי לא היינו זקוקים להיווצרות של תאי עצב חדשים . היינו יודעות כל מה שיש לדעת על הסביבה ויכולנו לתפקד בעזרת הידע הבסיסי שיש לנו", כך בפי גייג'. בקיצור, כדי לשמור על הכושר התפקודי של המח עלינו להיות פעילים, אך אין זה די לחזור על פעילויות שגרתיות שלנו, עלינו ללמוד מיומנויות חדשות, ככל שנלמד יותר, שנשכיל יותר(שננהל חיי מחשבה), שנעסוק בפעילויות המגרות את השכל, שנרבה בפעילות חברתית-נשמור על בריאות המח שלנו. בסיעתא דישמיא.
בבגרות המאוחרת ובזקנה אנו מזניחים את הלמידה האינטנסיבית וכך מערכות המח המווסתות את הגמישות מתנוונות. "ככל שמתקדמים בגיל פועלים פחות כלומדים ויותר כמשתמשים במיומנויות ויכולות שכבר נלמדו" קריאת עיתון, דיבור ועיסוק מקצועי –אינן למידה. הן חזרה על מיומנויות שנרכשו. גם לכך מצא מירזניק תשובה, הוא פיתח תרגילי מח לטיפול בירידה בזיכרון ובתפקוד הקוגנטיבי המתרחשת בזקנה מחד, ומאידך הוא ממליץ על המשך למידה. "כל מה שקורה במח הצעיר יכול לקרות גם במח המבוגר" לדברי מירזניק.
ישנה חשיבות מיוחדת לפעילויות הדורשות ריכוז אמיתי-לימוד נגינה, קריאה, לימוד שפה זרה, פתרון תשבצים, סודוקו, ריקוד-כן ריקוד דורש לימוד צעדים חדשים והוא כרוך במאמץ גופני ומחשבתי, ירידה בזיכרון הקשורה לגיל היא מצב הפיך וניתן לשפרו בעזרת תרגילים מתאימים. כאמור פעילות גופנית יוצרת תאי עצב חדשים. והיא גם מגבירה את אספקת החמצן למח, החיוני לפעילותו של המח. פעילות גופנית מעוררת את גורם הגדילה העצביBDNF שיש לו תפקיד חיוני בהתהוות שינויים פלסטיים. אין צורך בתרגולים מסובכים, הליכה פשוטה בקצב טוב מגבירה ייצור תאי עצב חדשים. כשמתבגרים מתנועעים פחות נעשים מועדים לנפילות בשל פגיעה במערכת שיווי המשקל של המח. חוסר תנועה וישיבה במקום, באותה סביבה ללא גירויים חברתיים מדלדלת את המח. היא פוגעת בייצור הדופמין הנחוץ ביותר לגמישות הפלסטית המוחית.
תזונה נכונה המכילה פחמימות מלאות, חלבונים, פרות וירקות טריים, תוספים תזונתיים בהתאמה אישית ובעיקר אומגה 3 תורמים אף הם לפעילות מוחית תקינה. תרגילי מח שפותחו על ידי החוקר מרזניק הוכחו כיעילים ביותר אך דודג' טוען ש"החיים נועדו כדי לחיות אותם ולא רק לתרגל אותם" ולכן רצוי שאנשים יבחרו לעסוק במשהו שהם רוצים לעסוק בו, וכך ירגישו מוטיבציה חזקה, שהיא תנאי הכרחי" כשאנשים מתבגרים חושבים: נו... בשביל מה להשלות את עצמנו... אנחנו בכל מקרה במדרון,"- הם יהיו במדרון. זוהי נבואה המגשימה את עצמה. אלה שתרים אחרי עיסוקים יצירתיים ומגוונים מגיעים להישגים מבורכים גם בגיל מבוגר, למרות שפסגת היצירתיות באה לידי ביטוי בגילאי 35 עד 55. להבדיל, גדולי ישראל שעיסוקם בחכמת התורה לא נס לחם ומוחם גם לעת זקנתם. הזקנה אינה רק תהליך של שקיעה והתפוררות, מבוגרים רבים מפתחים מיומנויות חדשות ורובם נבונים ומעורבים בחברה יותר מאשר בצעירותם ויהיו מועדים פחות לדיכאונות מאשר אנשים צעירים. כן יש גם כאלה, בן תשעים ואחת היה פבלו קאזלאס כשנשאל על ידי תלמיד:" אדוני למה אתה ממשיך להתאמן?" קאזלאס השיב:"כי אני ממשיך להתקדם".
ומה באשר להפרעות רגשיות כמו חרדה, דיכאון, התקפי פאניקה, אובססיה? לדעת נורמן דוידג' גם תופעות אלה גורמות לשינוי הדרגתי במבנה המח. וזה הוכח כאשר השוו בין סריקות מח של אנשים הסובלים מההפרעה לבין אלה שאינם סובלים. כאשר ניתן הטיפול הנכון מבנה המח חזר להיות תקין, הוכח שטיפול באמצעות דיבור יכלו לשנות את המח. דרך מעניינת שהוצעה לטיפול בהפרעה כפייתית הייתה להתמקד במשהו מחוץ לדאגה, כמו עיסוק חדש ומהנה,מחליפים ערוץ ע"י שינוי פעילות למשך 15 עד 20 דקות כל דקה של התגברות חשובה, העשייה, הלמידה והמאמץ הם התנאי ליצירת מעגלי מח חדשים. פעילות כזו "מצמיחה" מעגל מוחי חדש הגורם הנאה, משחרר דופמין המצמיח קשרים חדשים בין תאי העצב. המעגל החדש יתחרה במעגל הישן הפתלוגי. וזה האחרון ילך ויחלש. כל זה מבוסס על תאורית הפלסטיות של המח. פעילות מהנה יכולה להיות עיסוק בתחביב, נגינה, עבודה בגינה, עזרה לזולת, אימון גופני. התהליך אינו פשוט לגמרי אך אפשרי. הסטת תשומת הלב ומיקודה בנושא אחר עוזרת למטופל לא להיתקע באובססיה אלא לעקוף אותה, ככל שעסוקים בחרדה ובאובססיה הן מתגברות, ככל שעוקפים אותן הן לאט-לאט חדלות להתקיים. ככל שממעיטים לחזור עליהם פוחת הרצון לחזור עליהם. השינוי עורך זמן היות ושינוי נוירו פלסטי מוחי דורש זמן.
בעיות רגשיות ניתנות לטיפול ע"י תרופות אך גם ע"י "ריפוי בדיבור" פסיכותרפיה. טראומות ילדות משפיעות על תמונת המח. היום כבר ברור שטיפול פסיכולוגי גורם לשינוי במח. חוקר המח קנדל אמר כבר בשנות השמונים למאה הקודמת לעיתונאי: "כשאני מדבר אתך ואתה מקשיב לי, תאי העצב שלי משפיעים ישירות על תאי העצב שלך, לא זאת בלבד אלא שההשפעה יכולה להיות ממושכת ... לכן אל תדבר עם מי שיכול להביא השפעות בלתי רצויות על המח שלך"
מי שנולד עם תפקוד מוחי לקוי מי שהתפתחה אצלו לקות במהלך החיים, מי שחלה במחלה פיזית או נפשית. מי שמזדקן וחושש מפני ירידה קוגנטיבית-לכולם יש תקווה, הפסיכיאטריה מציעה תרופות. הפסיכולוגיה מציעה פסיכותרפיה-זה משנה לו רק את הנפש בלבד גם את המח. הגישה המאמינה בפלסטיות של המח מציעה תרגול ולמידה חדשה.
האביב נושא את בשורת ההתחדשות בטבע, ונוסך רוח של תקווה והתחדשות באדם, בחיר הבריאה.
מחלון ביתי נשקף עץ פורח במלוא הדרו. כולו ירוק, חי. רק לפני כחודש ראיתיו ערום, חשוף, אפור, ללא עלה, ללא ניצן ופרח, חסר חיים. מת נראה לי העץ. והנה התעורר העץ לחיים. בורא עולם נסך בו רוח של התחדשות ורעננות וחיות.
והאדם?! האם גם לו יש אביב?! האם "הילדים תקועים ואין מה לעשות", כדברי החוקרת. האם מחלות, כאבים, קשיי למידה, הרגלים רעים, התמכרויות, מידות רעות, ירידה בתפקוד קוגנטיבי, דכאונות, אובססיות או סתם מצבי רוח – קבועים ואין מה לעשות?!
הכל בא מן המח: התפקודים הפיזיים, המחשבות והרגשות – הכל מן המח. הקב"ה ברא מח פלאי, מח מתחדש, עד יום המוות הוא מתחדש. הפוטנציאל להתחדשות קיים והמימוש – הוא ענין של בחירה.
אילנות פורחים מכח ההתחדשות שנסך הבורא בטבע ואנשים פורחים מכח ההתחדשות שנסך בהם הבורא ומכח הבחירה ומכח הרצון ומכח העמל כי "האדם לעמל יולד"