סוד השמחה והאושר
סוד השמחה והאושר
מאת: הניה
מאז ומעולם הייתה הכמיהה לאושר ולשמחה מטרה מרכזית בחיי האדם. רבים וטובים ניסו לעמוד על סוד האושר והוא רחק מהם. חמקמק הוא האושר. ככל שנרדוף אחריו יברח הוא מאתנו. "תענוגות ובילויים ושמחות – זוהי סיסמת הדור", אומר הרב הירש בספרו "מעגלי השנה", והוא תמה: "האם אכן מביאים אלה את האושר והשמחה? דורנו יושב על תל גבוה של אפר שמחה – ואושר אין!"
עושר אינו מביא אושר. אנשים שכסף הוא ערך מרכזי בחייהם, הם אנשים שכשירותם לאושר מועטה, אומר יוסף בורק, איש עסקים ידוע. חז"ל אמרו זאת הרבה לפניו, "איזהו עשיר – השמח בחלקו". מחקרים מראים שהאושר הנגרם עקב העלאת שכר, מוגבל מאוד בזמן. אנשים מתרגלים מהר לרמת השכר החדשה וזו הופכת לנורמה.
תושבי ארה"ב, שרמת הצריכה שלהם גדלה בשלושת העשורים האחרונים יותר מפי שניים, לא "זכו" לעלות ברמת שביעות הרצון, כך לפי מחקרים. לעומת זה, הם "זכו" לעליה בשיעורי הפשיעה, הגירושין וצריכת האלכוהול, ביחס ישר לעליה ברמת ההכנסה! פרופסור דניאל גולברט מארה"ב אומר: הכסף חשוב ובלעדיו אי אפשר, אבל רק כגורם המאפשר סיפוק הצרכים הבסיסיים. ההבדל בין אפס הכנסה להכנסה של 40,000 דולר הוא תהומי. ההבדל בין 10 מיליון לחמישים מיליון דולר הוא זניח במונחי אושר, ואולי לא קיים בכלל.
אנו מדמיינים שקידום בעבודה, רכישת דירה, נסיעה לחו"ל – יעשו אותנו למאושרים, ולא היא. אלה מרוממים את מצב הרוח לזמן קצר. ועל כן, אומרים החוקרים: האושר חמקמק כל כך - ציפיית היתר שלנו מכשילה אותנו. הפנטזיה שכשנשיג... נגיע לפסגת האושר, היא ציפיית יתר, וכשזו מתממשת אנו רואים ש"זה לא זה", או "יש פסגה נוספת", או "הדשא של השכן ירוק יותר" "יש לו מאה רוצה מאתיים"... אף פעם לא נשבע.
אז איך משיגים אושר?!
הפסיכולוגיה החיובית עוסקת בגורמים המביאים לאדם רווחה, שמחה, הנאה, אושר, ומה שחשוב ביותר, לדבריהם, גורמים אלה נמצאים בשליטתנו!! האושר שלנו אינו קשור לחסרים כימיים וגם לא לחוויות עבר שעשו "נזקים" כאלה ואחרים. הגישה המייחסת הכול לחומרים כימיים פשטנית מיד, והגישה שהעבר קובע את העתיד היא גישה פסימית ומובילה לפסיביות ולחוסר אונים (הלא את העבר לא ניתן לשנות) והיא גם אינה נכונה אמפירית - לפעמים דווקא חוויות ילדות קשות הצמיחו אנשים שאינם מרימים ידיים.
הפסיכולוגיה החיובית חוקרת את הרגשות החיוביים, כמו: סיפוק, תקווה, אושר- ודנה בחוזקות ובמידות הטובות המובילות לרגשות חיוביים. גם אדם סובל יכול להגיע לצמיחה ושינוי כאשר הוא מגלה את חוזקו. אולי בשעת המשבר, האבל והמצוקה לא חווים אושר. בזמנים כאלה חווים את הרגשות הכואבים ומקבלים אותם עד שהם חולפים. אך לאחריהם תחזור הרגשת שביעות הרצון הבסיסית. אלברט איינשטיין אמר: "בתוך הקושי טמונה ההזדמנות", הפסיכולוגיה החיובית עוסקת בניצול הזדמנויות. לכולנו חוזקות בפוטנציאל והן משרתות אותנו בטוב וברע. דווקא השפע והרווחה הכלכלית מובילים אותנו פחות לבניה עצמית. ואילו הקושי הסבל והסכנה הם מצבים הזדמנותיים, הם נותנים הזדמנות לחוזקות שלנו לבוא לידי ביטוי. בן שחר, חוקר בתחום הפסיכולוגיה החיובית, טוען שאושר הוא תהליך של חתירה מתמשכת אל נקודת יעד, תמיד ניתן להרגיש מאושרים יותר, ותמיד ניתן לחתור ליותר.
מעניינת גישתו בהקשר לגורמים הפוגעים בתחושת האושר, הוא ממחיש את זאת על פי "מודל ההמבורגר", ישנו המבורגר טעים אך לא בריא, אכילתו של זה נותנת רווח מידי אך הפסד עתידי - תהנה כרגע אך אחר כך תרגיש לא טוב. סוג זה ממחיש את המודל של ההדוניסט, הנהנתן. מטרתו של זה להשיג עונג בחיים ולהימנע מכאב, כרגע נעים לו וזה מה שחשוב. הוא יוזם קשרים חברתיים, אך כשהחידוש חולף או כשהוא נתקל בקשיים בקשר, הוא מפסיקו ומחפש קשר חדש. כיוון שהוא מחפש רווח מידי הוא עלול להיתקע למצבים היוצרים הפסד בעתיד, אם בעבודה נוצרים קשיים – הוא לא יתמודד. הוא יחפש משהו אחר. בשבילו להתאמץ- זה לסבל, להתענג-זה להיות מאושר. לחייו אין משמעות, אין תכלית לחיים, גן עדן הוא עכשיו. בכולנו יש חלק כזה המתגעגע לגן עדן העכשווי. אצל מעוט החלק הזה דומיננטי. אנשים כאלה יוצאים לחופשות ממושכות מהעבודה, נהנים מחוסר עשייה. כיוון שחיים שכאלה הן רק הנאות מדומות הם עלולים להגיע להתמכרויות. מותר לחוות תקופות קצרות של הנאה, מותר ורצוי ליהנות במידה מהנאות החיים, שהבורא נתן לנו, אך לא להיות ממוקדים בהם כמטרה בפני עצמה ולאורך זמן!!!
במחקר מסוים שלמו לסטודנטים סכום כסף יפה בשביל לא לעשות כלום. תוך ארבע עד שמונה שעות הם נעשו חסרי מנוחה ומתוסכלים. היה חסר להם הגירוי והאתגר, הם עזבו את ה"עבודה" המשתלמת ובחרו בעבודה המתגמלת פחות כספית אך מתגמלת יותר רגשית!
הסוג השני של ההמבורגר הוא ההמבורגר הצמחוני, התפל, הוא בריא והוא נותן רווח עתידי. אחרי אכילתו נרגיש בריאות, ומה רע בכך?! ההפסד הוא עכשווי. אין כל הנאה באכילתו כרגע. סוג זה ממחיש את המודל של המתחרה במרוץ אחר ההצלחה, זהו הטיפוס שכל הזמן נמצא במרוץ. ההווה משועבד למען העתיד. כשאצליח... יהיה טוב. ישנם אנשי עסקים העובדים מבוקר עד החשיכה ומרגישים מאושרים, ואחרים המתמסרים ללימודים ואף הם מאושרים, אלה נהנים מעצם התהליך, אך המתחרה אינו נהנה מעצם העשייה. אין הנאה בעשייה, העיניים נשואות אל התגמול. הוא מקווה שכשיגיע ליעד יגיע גם האושר. העשייה שלו מלווה במתח. בחרדה שמא לא יצליח, בתחושת תחרות. האחרים רואים בו מצליחן ואיש מאושר. אך הוא לא חש כך בעצמו, כאשר הוא יגיע ליעד יחוש הקלה, ויתכן שיטעה בפרוש שהוא נותן לתחושתו זו, שמא הוא יפרשה כאושר ולא היא. הוא רק פרק את משאו וחש הקלה על כך, אומנם זוהי הרגשה נעימה אך אין היא מניבה אושר לאורך זמן. מי שכאב ראשו פסק חש הקלה אך לא אושר! כעבור רגעים או שעות יסתגל לתחושה הזו והיא תהפוך לתחושה מובנת מאליה.
הסוג השלישי של ההמבורגר הוא גרוע מכולם. הוא גם תפל וגם לא בריא, והוא מסמל את אב הטיפוס של הניהליסט, אדם שאיבד את טעם החיים. הוא אינו נהנה מההווה וחסר שאיפות לגבי העתיד. זהו אדם שוויתר על האושר, אדם שאיננו מצליח להגיע לאן שהיה רוצה להגיע. הוא מפרש את כישלונו באי יכולת לשלוט על חייו, חשיבה כזו מובילה לייאוש ולתחושת חוסר ישע. לעיתים יש לכל אחד מאתנו רגעים כאלה, כל עוד אלה רק רגעים, אנחנו במצב טוב.
ומי הוא המאושר, זה שנהנה בשעת האכילה ובטוח שגם ירגיש טוב אחריה, אולי אין המבורגר שכזה, אך יש מזון טעים ומיטיב, והאיש המאושר יחפש איך להשיג אושר בהווה ובעתיד, הוגה בתורה נהנה מעצם הלימוד ויודע שהוא עושה את הדבר הנכון, המשמעותי לו. להבדיל, בכל תחום כזה הוא המתעסק במקצוע שגורם לו הנאה ויחד עם זה מתגמל מבחינת המשמעות שהוא חווה דרך המקצוע. בקשרים בינאישיים - המאושר נהנה מעצם הקשר, משקיע בו, אם יש מכשולים הוא מתמודד. לעיתים מוותר, לעיתים מוצא את הדרך להגיע אל לב האחר. הוא חווה קשר משמעותי הנותן תחושות חיוביות ומוביל לאושר.
עם זאת אין אושר תמידי. לא בכל עניין ולא בכל תחום ניתן להיות מסופקים בהווה ובעתיד. גם בעבודה מהנה ישנם רגעים של שגרה, המבחנים בזמן הלימודים אינם בדיוק הדבר הנעים ביותר, אך הם מובילים לרווחה בטווח הארוך.
* * *
התנאים לאושר:
אושר מושג כשישנה היכולת לחוות רגשות חיובים, היכולת לחוות הנאה, רווחה שמחה היא תנאי מוקדם לתחושת האושר. החרד, הכפייתי, המדוכדך- לא יוכל כמובן לחוות אושר. "ההנאה אינה מותרות אלא צורך פסיכולוגי עמוק", אומר הפסיכולוג ברנדן. העדר הנאה ומצב של מצוקה תמידית - אינם תנאים מאפשרי אושר. עם זאת ברור לנו שלא ניתן לחוות רק רגשות חיובים, החיים מעצם טיבם מזמנים לנו רגעים מרגעים שונים. לא כל השעות שלנו יפות ונעימות. ורגשותינו אמורים להיות מותאמים לחוויות העוברות עלינו, גם האיש המאושר ירגיש כאב, עצב, וכעס לעיתים. אך רוב הזמן יחווה רגשות חיובים.
אך אושר אינו רק רגשות חיובים. יש לנו צורך שהרגשות שאנו חווים יהיו בעלי משמעות, גם המתמכר לסמים חש רגשות של הנאה, אך אלה אינם הנאה "על באמת" אנו שואפים שלפעולות שלנו תהיה השפעה חיובית על העולם, ושאנו נהיה מודעים להשפעה זו. וזה מותר האדם, היכולת לחשוב על הגורם לרגשותינו, היכולת להיות מודעים לחוויות שלנו והיכולת לחיות חיים רוחניים. חיות אינן מסוגלות לתת משמעות לפעולות שלהם, חיות מונעות מהנאה או מכאב, ואילו האדם מסוגל להציב לעצמו מטרות בעלות משמעויות פנימיות עבורו, לא מדובר במשמעות כללית, אלא במשמעות אישית, האחד חש סיפוק במתן עזרה תומכת לזולת והאחד במתן עזרה רגשית, והשלישי בהשפעה רוחנית. הו אז יחווה האדם תחושת תכלית, כזו הנובעת מהערכים ומהאידיאלים שלו, וזו תוביל אותו להגשמת הפוטנציאל לאושר. אך אין זה מספיק להרגיש את המשמעות של חיינו באופן כללי, חשוב שהתכלית הזו תופרט לפרוטות בחיי היום יום. למשל, מי שתכלית חייו לעזר לאחרים, חייב לתת לזה ביטוי מעשי, וגם לא ליצור דיסוננס בין האידיאלים שלו לבין חיי המעשה. למשל, לדגול בעזרה לזולת ועם זאת להתנכר לבני ביתו הקרובים.
האם חתירה לאושר פוגמת בהצלחה? בן שחר שולל זאת לחלוטין. חתירה לאושר אינה דוגלת במיעוט עבודה ובמיעוט השקעה. אלא היא דוגלת בהשקעה בפעולות הנכונות, אלה שנותנות רווח מידי ורווח עתידי.(זוכרות את ההמבורגר)
בן שחר מספר על עצמו שתמיד האמין "בהישגים נקנים בייסורים" משאימץ את התאוריות המובילות לאושר הבין שכלל זה אינו נכון. להיפך, ניתן להגיע להישגים מתוך הנאה אמתית שלא כהנאת ההדוניסט. המסע עצמו מהנה משום שהוא נותן ביטוי לתחושת התכלית בה מאמינים- וכך גם יגיעו לתוצאות טובות יותר, ואם בדרך אנו עוברים אירועים וזמנים קשים- זה מכשיר אותנו ליהנות יותר מהדברים הטובים בחיים. ההנאה אינה מובנת מאליה. ויש להודות עליה למי שהכול מאתו. תחושת ההודיה היא תחושה נפלאה והיא לכשעצמה מחזקת את תחושת המשמעות וההנאה- התנאים הבסיסיים לאושר.
נראה שקיים קשר הדדי בין הנאה למשמעות. ובין רווח מידי לרווח עתידי. כשאנו עושים דברים מתוך תחושת תכלית, ההנאה מתחזקת, ההנאה מעשיה הופכת את העשייה למשמעותית יותר.
עם זאת חשוב להאזין לעצמנו: אם מה שאנו עושים משמעותי?! מהנה?! וכמה מזמננו להקדיש לכל תחום?! רובנו נהנים משוקולד אך אם נאכל ממנו כל יום כמות ענקית, ההנאה תעלם. אני אוהבת את עיסוקי, לטפל באנשים טיפול רגשי אך אם אעשה זאת כל יום שש שעות ביום, זה יהיה כבד מידי! הרבה אימהות נהנות בחברת ילדיהן אך בסוף החודשיים של החופש הן מרגישות שזה קצת יותר מידי. לא שאהבתן לילדיהן פחתה אך האימהות היקרות זקוקות גם לזמן לעצמן.
תחושת הסיפוק היא זו שמייצרת בתוכנו משהו שכדאי לחיות בשבילו. אנו נהנים מעוגת קצפת, מניגון נוגע ללב ומפרח מלבלב. אך, עדיין אין אלה המזינים הראשיים שלנו. תחושת הסיפוק נוצרת ממשהו אחר, לא מחומר כימי (תרופות) ולא דרך הנאה חומרית – סיפוק נוצר מתוך פעולה נכונה, מתוך פעילות שמקיימת הרמוניה בינה לבין מטרה נעלה. הנאות קשורות לתחושות. סיפוקים קשורים לחוזקות, למידות טובות, לעשייה חיובית. סיפוקים כרוכים בעמל, ככל שנתאמץ ירווח לנו. לא ניתן להסתפק בקיצורי דרך כדי להגיע לסיפוק. בני אנוש נעשים מדוכאים וחסרי חיוניות כאשר אין הם משתמשים בכוחות הרוחניים שלהם, גם אם חיים בשפע חומרי.
ככל שיגעים יותר קוצרים יותר. אין לחם חינם! כאשר יגעים ומתאמצים ומתגברים ונותנים נתינה אמתית – יוצרים סיפוקים, וסיפוקים יוצרים שמחה.
מאת: הניה
מאז ומעולם הייתה הכמיהה לאושר ולשמחה מטרה מרכזית בחיי האדם. רבים וטובים ניסו לעמוד על סוד האושר והוא רחק מהם. חמקמק הוא האושר. ככל שנרדוף אחריו יברח הוא מאתנו. "תענוגות ובילויים ושמחות – זוהי סיסמת הדור", אומר הרב הירש בספרו "מעגלי השנה", והוא תמה: "האם אכן מביאים אלה את האושר והשמחה? דורנו יושב על תל גבוה של אפר שמחה – ואושר אין!"
עושר אינו מביא אושר. אנשים שכסף הוא ערך מרכזי בחייהם, הם אנשים שכשירותם לאושר מועטה, אומר יוסף בורק, איש עסקים ידוע. חז"ל אמרו זאת הרבה לפניו, "איזהו עשיר – השמח בחלקו". מחקרים מראים שהאושר הנגרם עקב העלאת שכר, מוגבל מאוד בזמן. אנשים מתרגלים מהר לרמת השכר החדשה וזו הופכת לנורמה.
תושבי ארה"ב, שרמת הצריכה שלהם גדלה בשלושת העשורים האחרונים יותר מפי שניים, לא "זכו" לעלות ברמת שביעות הרצון, כך לפי מחקרים. לעומת זה, הם "זכו" לעליה בשיעורי הפשיעה, הגירושין וצריכת האלכוהול, ביחס ישר לעליה ברמת ההכנסה! פרופסור דניאל גולברט מארה"ב אומר: הכסף חשוב ובלעדיו אי אפשר, אבל רק כגורם המאפשר סיפוק הצרכים הבסיסיים. ההבדל בין אפס הכנסה להכנסה של 40,000 דולר הוא תהומי. ההבדל בין 10 מיליון לחמישים מיליון דולר הוא זניח במונחי אושר, ואולי לא קיים בכלל.
אנו מדמיינים שקידום בעבודה, רכישת דירה, נסיעה לחו"ל – יעשו אותנו למאושרים, ולא היא. אלה מרוממים את מצב הרוח לזמן קצר. ועל כן, אומרים החוקרים: האושר חמקמק כל כך - ציפיית היתר שלנו מכשילה אותנו. הפנטזיה שכשנשיג... נגיע לפסגת האושר, היא ציפיית יתר, וכשזו מתממשת אנו רואים ש"זה לא זה", או "יש פסגה נוספת", או "הדשא של השכן ירוק יותר" "יש לו מאה רוצה מאתיים"... אף פעם לא נשבע.
אז איך משיגים אושר?!
הפסיכולוגיה החיובית עוסקת בגורמים המביאים לאדם רווחה, שמחה, הנאה, אושר, ומה שחשוב ביותר, לדבריהם, גורמים אלה נמצאים בשליטתנו!! האושר שלנו אינו קשור לחסרים כימיים וגם לא לחוויות עבר שעשו "נזקים" כאלה ואחרים. הגישה המייחסת הכול לחומרים כימיים פשטנית מיד, והגישה שהעבר קובע את העתיד היא גישה פסימית ומובילה לפסיביות ולחוסר אונים (הלא את העבר לא ניתן לשנות) והיא גם אינה נכונה אמפירית - לפעמים דווקא חוויות ילדות קשות הצמיחו אנשים שאינם מרימים ידיים.
הפסיכולוגיה החיובית חוקרת את הרגשות החיוביים, כמו: סיפוק, תקווה, אושר- ודנה בחוזקות ובמידות הטובות המובילות לרגשות חיוביים. גם אדם סובל יכול להגיע לצמיחה ושינוי כאשר הוא מגלה את חוזקו. אולי בשעת המשבר, האבל והמצוקה לא חווים אושר. בזמנים כאלה חווים את הרגשות הכואבים ומקבלים אותם עד שהם חולפים. אך לאחריהם תחזור הרגשת שביעות הרצון הבסיסית. אלברט איינשטיין אמר: "בתוך הקושי טמונה ההזדמנות", הפסיכולוגיה החיובית עוסקת בניצול הזדמנויות. לכולנו חוזקות בפוטנציאל והן משרתות אותנו בטוב וברע. דווקא השפע והרווחה הכלכלית מובילים אותנו פחות לבניה עצמית. ואילו הקושי הסבל והסכנה הם מצבים הזדמנותיים, הם נותנים הזדמנות לחוזקות שלנו לבוא לידי ביטוי. בן שחר, חוקר בתחום הפסיכולוגיה החיובית, טוען שאושר הוא תהליך של חתירה מתמשכת אל נקודת יעד, תמיד ניתן להרגיש מאושרים יותר, ותמיד ניתן לחתור ליותר.
מעניינת גישתו בהקשר לגורמים הפוגעים בתחושת האושר, הוא ממחיש את זאת על פי "מודל ההמבורגר", ישנו המבורגר טעים אך לא בריא, אכילתו של זה נותנת רווח מידי אך הפסד עתידי - תהנה כרגע אך אחר כך תרגיש לא טוב. סוג זה ממחיש את המודל של ההדוניסט, הנהנתן. מטרתו של זה להשיג עונג בחיים ולהימנע מכאב, כרגע נעים לו וזה מה שחשוב. הוא יוזם קשרים חברתיים, אך כשהחידוש חולף או כשהוא נתקל בקשיים בקשר, הוא מפסיקו ומחפש קשר חדש. כיוון שהוא מחפש רווח מידי הוא עלול להיתקע למצבים היוצרים הפסד בעתיד, אם בעבודה נוצרים קשיים – הוא לא יתמודד. הוא יחפש משהו אחר. בשבילו להתאמץ- זה לסבל, להתענג-זה להיות מאושר. לחייו אין משמעות, אין תכלית לחיים, גן עדן הוא עכשיו. בכולנו יש חלק כזה המתגעגע לגן עדן העכשווי. אצל מעוט החלק הזה דומיננטי. אנשים כאלה יוצאים לחופשות ממושכות מהעבודה, נהנים מחוסר עשייה. כיוון שחיים שכאלה הן רק הנאות מדומות הם עלולים להגיע להתמכרויות. מותר לחוות תקופות קצרות של הנאה, מותר ורצוי ליהנות במידה מהנאות החיים, שהבורא נתן לנו, אך לא להיות ממוקדים בהם כמטרה בפני עצמה ולאורך זמן!!!
במחקר מסוים שלמו לסטודנטים סכום כסף יפה בשביל לא לעשות כלום. תוך ארבע עד שמונה שעות הם נעשו חסרי מנוחה ומתוסכלים. היה חסר להם הגירוי והאתגר, הם עזבו את ה"עבודה" המשתלמת ובחרו בעבודה המתגמלת פחות כספית אך מתגמלת יותר רגשית!
הסוג השני של ההמבורגר הוא ההמבורגר הצמחוני, התפל, הוא בריא והוא נותן רווח עתידי. אחרי אכילתו נרגיש בריאות, ומה רע בכך?! ההפסד הוא עכשווי. אין כל הנאה באכילתו כרגע. סוג זה ממחיש את המודל של המתחרה במרוץ אחר ההצלחה, זהו הטיפוס שכל הזמן נמצא במרוץ. ההווה משועבד למען העתיד. כשאצליח... יהיה טוב. ישנם אנשי עסקים העובדים מבוקר עד החשיכה ומרגישים מאושרים, ואחרים המתמסרים ללימודים ואף הם מאושרים, אלה נהנים מעצם התהליך, אך המתחרה אינו נהנה מעצם העשייה. אין הנאה בעשייה, העיניים נשואות אל התגמול. הוא מקווה שכשיגיע ליעד יגיע גם האושר. העשייה שלו מלווה במתח. בחרדה שמא לא יצליח, בתחושת תחרות. האחרים רואים בו מצליחן ואיש מאושר. אך הוא לא חש כך בעצמו, כאשר הוא יגיע ליעד יחוש הקלה, ויתכן שיטעה בפרוש שהוא נותן לתחושתו זו, שמא הוא יפרשה כאושר ולא היא. הוא רק פרק את משאו וחש הקלה על כך, אומנם זוהי הרגשה נעימה אך אין היא מניבה אושר לאורך זמן. מי שכאב ראשו פסק חש הקלה אך לא אושר! כעבור רגעים או שעות יסתגל לתחושה הזו והיא תהפוך לתחושה מובנת מאליה.
הסוג השלישי של ההמבורגר הוא גרוע מכולם. הוא גם תפל וגם לא בריא, והוא מסמל את אב הטיפוס של הניהליסט, אדם שאיבד את טעם החיים. הוא אינו נהנה מההווה וחסר שאיפות לגבי העתיד. זהו אדם שוויתר על האושר, אדם שאיננו מצליח להגיע לאן שהיה רוצה להגיע. הוא מפרש את כישלונו באי יכולת לשלוט על חייו, חשיבה כזו מובילה לייאוש ולתחושת חוסר ישע. לעיתים יש לכל אחד מאתנו רגעים כאלה, כל עוד אלה רק רגעים, אנחנו במצב טוב.
ומי הוא המאושר, זה שנהנה בשעת האכילה ובטוח שגם ירגיש טוב אחריה, אולי אין המבורגר שכזה, אך יש מזון טעים ומיטיב, והאיש המאושר יחפש איך להשיג אושר בהווה ובעתיד, הוגה בתורה נהנה מעצם הלימוד ויודע שהוא עושה את הדבר הנכון, המשמעותי לו. להבדיל, בכל תחום כזה הוא המתעסק במקצוע שגורם לו הנאה ויחד עם זה מתגמל מבחינת המשמעות שהוא חווה דרך המקצוע. בקשרים בינאישיים - המאושר נהנה מעצם הקשר, משקיע בו, אם יש מכשולים הוא מתמודד. לעיתים מוותר, לעיתים מוצא את הדרך להגיע אל לב האחר. הוא חווה קשר משמעותי הנותן תחושות חיוביות ומוביל לאושר.
עם זאת אין אושר תמידי. לא בכל עניין ולא בכל תחום ניתן להיות מסופקים בהווה ובעתיד. גם בעבודה מהנה ישנם רגעים של שגרה, המבחנים בזמן הלימודים אינם בדיוק הדבר הנעים ביותר, אך הם מובילים לרווחה בטווח הארוך.
* * *
התנאים לאושר:
אושר מושג כשישנה היכולת לחוות רגשות חיובים, היכולת לחוות הנאה, רווחה שמחה היא תנאי מוקדם לתחושת האושר. החרד, הכפייתי, המדוכדך- לא יוכל כמובן לחוות אושר. "ההנאה אינה מותרות אלא צורך פסיכולוגי עמוק", אומר הפסיכולוג ברנדן. העדר הנאה ומצב של מצוקה תמידית - אינם תנאים מאפשרי אושר. עם זאת ברור לנו שלא ניתן לחוות רק רגשות חיובים, החיים מעצם טיבם מזמנים לנו רגעים מרגעים שונים. לא כל השעות שלנו יפות ונעימות. ורגשותינו אמורים להיות מותאמים לחוויות העוברות עלינו, גם האיש המאושר ירגיש כאב, עצב, וכעס לעיתים. אך רוב הזמן יחווה רגשות חיובים.
אך אושר אינו רק רגשות חיובים. יש לנו צורך שהרגשות שאנו חווים יהיו בעלי משמעות, גם המתמכר לסמים חש רגשות של הנאה, אך אלה אינם הנאה "על באמת" אנו שואפים שלפעולות שלנו תהיה השפעה חיובית על העולם, ושאנו נהיה מודעים להשפעה זו. וזה מותר האדם, היכולת לחשוב על הגורם לרגשותינו, היכולת להיות מודעים לחוויות שלנו והיכולת לחיות חיים רוחניים. חיות אינן מסוגלות לתת משמעות לפעולות שלהם, חיות מונעות מהנאה או מכאב, ואילו האדם מסוגל להציב לעצמו מטרות בעלות משמעויות פנימיות עבורו, לא מדובר במשמעות כללית, אלא במשמעות אישית, האחד חש סיפוק במתן עזרה תומכת לזולת והאחד במתן עזרה רגשית, והשלישי בהשפעה רוחנית. הו אז יחווה האדם תחושת תכלית, כזו הנובעת מהערכים ומהאידיאלים שלו, וזו תוביל אותו להגשמת הפוטנציאל לאושר. אך אין זה מספיק להרגיש את המשמעות של חיינו באופן כללי, חשוב שהתכלית הזו תופרט לפרוטות בחיי היום יום. למשל, מי שתכלית חייו לעזר לאחרים, חייב לתת לזה ביטוי מעשי, וגם לא ליצור דיסוננס בין האידיאלים שלו לבין חיי המעשה. למשל, לדגול בעזרה לזולת ועם זאת להתנכר לבני ביתו הקרובים.
האם חתירה לאושר פוגמת בהצלחה? בן שחר שולל זאת לחלוטין. חתירה לאושר אינה דוגלת במיעוט עבודה ובמיעוט השקעה. אלא היא דוגלת בהשקעה בפעולות הנכונות, אלה שנותנות רווח מידי ורווח עתידי.(זוכרות את ההמבורגר)
בן שחר מספר על עצמו שתמיד האמין "בהישגים נקנים בייסורים" משאימץ את התאוריות המובילות לאושר הבין שכלל זה אינו נכון. להיפך, ניתן להגיע להישגים מתוך הנאה אמתית שלא כהנאת ההדוניסט. המסע עצמו מהנה משום שהוא נותן ביטוי לתחושת התכלית בה מאמינים- וכך גם יגיעו לתוצאות טובות יותר, ואם בדרך אנו עוברים אירועים וזמנים קשים- זה מכשיר אותנו ליהנות יותר מהדברים הטובים בחיים. ההנאה אינה מובנת מאליה. ויש להודות עליה למי שהכול מאתו. תחושת ההודיה היא תחושה נפלאה והיא לכשעצמה מחזקת את תחושת המשמעות וההנאה- התנאים הבסיסיים לאושר.
נראה שקיים קשר הדדי בין הנאה למשמעות. ובין רווח מידי לרווח עתידי. כשאנו עושים דברים מתוך תחושת תכלית, ההנאה מתחזקת, ההנאה מעשיה הופכת את העשייה למשמעותית יותר.
עם זאת חשוב להאזין לעצמנו: אם מה שאנו עושים משמעותי?! מהנה?! וכמה מזמננו להקדיש לכל תחום?! רובנו נהנים משוקולד אך אם נאכל ממנו כל יום כמות ענקית, ההנאה תעלם. אני אוהבת את עיסוקי, לטפל באנשים טיפול רגשי אך אם אעשה זאת כל יום שש שעות ביום, זה יהיה כבד מידי! הרבה אימהות נהנות בחברת ילדיהן אך בסוף החודשיים של החופש הן מרגישות שזה קצת יותר מידי. לא שאהבתן לילדיהן פחתה אך האימהות היקרות זקוקות גם לזמן לעצמן.
תחושת הסיפוק היא זו שמייצרת בתוכנו משהו שכדאי לחיות בשבילו. אנו נהנים מעוגת קצפת, מניגון נוגע ללב ומפרח מלבלב. אך, עדיין אין אלה המזינים הראשיים שלנו. תחושת הסיפוק נוצרת ממשהו אחר, לא מחומר כימי (תרופות) ולא דרך הנאה חומרית – סיפוק נוצר מתוך פעולה נכונה, מתוך פעילות שמקיימת הרמוניה בינה לבין מטרה נעלה. הנאות קשורות לתחושות. סיפוקים קשורים לחוזקות, למידות טובות, לעשייה חיובית. סיפוקים כרוכים בעמל, ככל שנתאמץ ירווח לנו. לא ניתן להסתפק בקיצורי דרך כדי להגיע לסיפוק. בני אנוש נעשים מדוכאים וחסרי חיוניות כאשר אין הם משתמשים בכוחות הרוחניים שלהם, גם אם חיים בשפע חומרי.
ככל שיגעים יותר קוצרים יותר. אין לחם חינם! כאשר יגעים ומתאמצים ומתגברים ונותנים נתינה אמתית – יוצרים סיפוקים, וסיפוקים יוצרים שמחה.