עבודה כלבבך
להניה שלום
כותבת אליך בחורה בת עשרים. זה עתה סיימתי את לימודי בסמינר למורות. אינני יודעת בדיוק מדוע בחרתי את מקצוע ההוראה, אולי כי אמי מורה והיא נהנית כל רגע מעבודתה, אולי כי חברותי הלכו למקצוע זה, ואולי בגלל מספר שעות העבודה והחופשות הרבות. מכל מקום, עתה בסיום הלימודים ואחרי שמסרתי שעורי הוראה ברור לי שהמקצוע הזה אינו מדבר אל ליבי, למרות שמסרתי את השיעורים אפילו בהצטיינות וקיבלתי הערכה מכל הצדדים . לא נראה לי שזה מה שהייתי רוצה לעשות בעתיד, מה עוד שכדי להגיע לפיסת משרה יש להתחיל במילויי מקום אינסופיים, ואף אחד לא מבטיח לי גם זאת. להיאבק על משהו שאני אוהבת אולי כדאי, אך להתיש את עצמי בראיונות עם מנהלות, בניסיונות להתקבל, לעבוד שעה פה שעה שם וכל זה כשאני לא חשה שזו תכלית חיי – לא נראה לי. עדיין אינני יודעת מה אני רוצה, ברור לי שאני רוצה עבודה עם אנשים ולא מול מחשב. מעניין אותי לשמוע מה דעתך בעניין ואולי תוכלי גם לכוון אותי למקצוע מתאים.
מחכה לתשובתך,
יונה
יונה יקרה,
אני מסכימה אתך ששיקולים כמו נוחות, שעות עבודה מועטות, חופשות רבות, אינם סיבה מספיקה לבחור בהוראה. שלא לדבר על כך שמורה אינה מסיימת את עבודת יומה בשעה 12:00 או 1:00 בצהריים. עבודה רבה מצפה גם בבית: הכנת השיעורים ובדיקת מחברות ומבחנים, בעיקר בשנים הראשונות. כך שבכלל לא ברור שההוראה היא כל כך נוחה. גם מבחינה רגשית לא ניתן למורה להתנתק בבית מעבודתה. היא עסוקה במחשבה מה ללמד ואיך. ומה לעשות עם תלמידה זו ואחרת. ואיך להשיג משמעת. ואיך לעורר ענין אצל התלמידות וליצור אווירה נינוחה בכיתה, ושיחות טלפון עם הורים ושיחות עם המנהלת ועוד ועוד. אך מעל הכל השיקול העיקרי הוא, לדעתי, אי המשיכה שלך למקצוע. בכל מקצוע חשוב להרגיש מסופקים, להרגיש שאנו עושים את הדבר הנכון והמתאים לנו, כל שכן בהוראה. כאן מדובר בנפשות שעלולות להיפגע אם את חסרת סבלנות, לא מרוצה, ועושה את עבודתך מתוך הכרח ולא מתוך בחירה.
עם זאת אין לי הכלים לכוון אותך למקצוע מתאים. ישנם אנשי מקצוע שזהו תפקידם, למשל, דרך האימון האישי [קאוצ'ינג] ניתן לקבל כיוונים מתאימים וגם דחיפה מעשית.
אבל מה שחשוב באמת זה לשים לב לנטיות הלב, לשאיפות, לתחושות הפנימיות. מה מדבר אלייך, עם מה את מרגישה טוב, מה משמעותי בעינייך, אילו אפיקים גורמים לך הנאה. כפי שאין אדם למד אלא ממה שליבו חפץ, כך גם בנושא תעסוקה. חפץ הלב יהפוך את העבודה לטובה יותר. עבודה שאוהבים לעשותה, עושים אותה היטב, מצליחים בה וההערכה העצמית מתחזקת, כאשר ההערכה העצמית מתחזקת עושים את העבודה עוד יותר טוב. נמצאים במעגל החיובי של העשייה.
אינך יודעת עדיין בדיוק מה, אך הכיוון הכללי כן נהיר לך. לא עבודה מול מחשב, כנראה לא תהיי גרפיקאית ולא מתכנתת מחשבים ולא מנהלת חשבונות. ומה כן? עבודה עם אנשים. המשיכי להקשיב לנטיית ליבך, בדקי, התענייני, הסתקרני – התייעצי – בסופו של דבר תגיעי אל מה שליבך חפץ.
ד"ר סליגמן, פסיכולוג וחוקר הפסיכולוגיה החיובית, מכוון אנשים למצוא את האושר גם דרך תחום העבודה. לדבריו, כדי להרגיש מסופקים בעבודה עלינו למצוא עיסוק הנותן ביטוי לחוזקות שלנו, אותן הוא מכנה "חוזקות החותם". חוזקות החותם הן התכונות החזקות שלנו, כמו: אומץ, אהבה, מתינות, סבלנות, סקרנות, אהבת למידה, אינטליגנציה חברתית, כנות ועוד. לדוגמא, מי שהיא חסרת סבלנות וחסרת אינטליגנציה חברתית, תתקשה במקצוע ההוראה, מי שאהבת הזולת וענוה ותקווה אינם חוזקות החותם שלה תתקשה בעבודה טיפולית עם אנשים, ותצטרך למצוא לה אפיקים אחרים. לדעת סליגמן ניתן לעצב מחדש את עבודתנו באופן שנשתמש בה יותר בחוזקות החותם, כך תיהפך עבודתנו למהנה יותר. ואולי תשתנה מקצה לקצה. באופן זה עבודה יכולה להיהפך למקצוע מעניין, מלא סיפוק ולייעוד.
ד"ר סליגמן מדבר על שלש "אוריינטציות עבודה": עבודה שהיא עבודה בלבד, עבודה שהיא קריירה ועבודה שהיא ייעוד.
א. עבודה שהיא עבודה בלבד היא כאשר אתם עובדים כדי לקבל שכר, לפרנס בו את עצמכם, כאשר לא תקבלו את השכר תעזבו את עבודתכם.
ב. אתם עסוקים בקריירה, כאשר לא רק השכר מעניין אתכם, גם ההתקדמות חשובה לכם, גם היוקרה והמעמד, כאשר הקידום נפסק מן הסתם תתחילו לחפש מקום אחר הנותן לכם תחושת סיפוק.
ג. אחדים מאתכם זוכים לעבוד עבודה שהיא ייעוד – אלה רואים את עבודתם כתרומה למשהו גדול מהם, עצם העבודה נותנת את הסיפוק ללא קשר לשכר או לקידום, העבודה נמשכת גם כאשר אין תוספת שכר ואין קידום.
אנשי רוח, רופאים, סופרים, יכולים לראות את עבודתם כשליחות, אבל כל עבודה יכולה להפוך לייעוד אם יוצקים לתוכה את חוזקות החותם ואם רואים בעבודה תרומה לעולם טוב יותר. כל ייעוד יכול להפוך לעבודה בלבד אם רואים בעיסוק רק משהו שמביא פרנסה. אתם בוודאי מכירים רופאים שונים, כאלה שעוסקים בשליחות, הם מקבלים שכר, אך זה לא הדבר הכי חשוב בעיניהם. וכאלה שעושים את עבודתם ללא נשמה וללא רגישות, הם מקבלים מעבודתם גמול של שכר ויוקרה, ותו לא. וכך בכל מיני מקצועות.
גישה זו הופכת את העבודה למהנה, למספקת יותר. מגבירה את תחושת הזרימה, העבודה רווחית יותר. עכשיו אין היא רק עבודה, יש בה גם שליחות.
חיזוק לדברים נמצא במקורות שלנו. בחובות הלבבות שער הביטחון, פרק ג' מצינו: "ומאחר שהוכחנו כי מחובת בני האדם לחזר אחרי אמצעים שיתפרנסו על ידם... נבאר עתה כי אין האדם חייב לחזר אחר כל אחד מאמצעי הפרנסה הבאים לידו, אלא בידו לבחור לעצמו את אותו האמצעי שהוא מתאים ביותר לתכונותיו"... "שכל אדם מסוגל למקצוע או מסחר מסוים, בהתאם למידותיו ומבנה גופו. ומי שמוצא במידותיו ובטבעו תשוקה אל מקצוע מסוים, וגופו מתאים אליו, הוא מסוגל לסבול את היגיעה הדרושה למענו, יחזר אחר אותו מקצוע, ויעשה אותו אמצעי להשגת מחייתו, ויעסוק בו ברצון... ולא ימאס בו גם אם לפעמים אין לו ממנו די פרנסתו. אלא יבטח באלוקים שימציא לו את פרנסתו כל ימיו".
נחזור אליך, יונה, מסיימת סמינר למורות, המרגישה חוסר משיכה להוראה. חפשי עבודה המדברת אל לבך, תורי אחר מקצוע שבו תוכלי להרגיש טוב, מועילה, מסופקת. מקצוע בו תתני ביטוי לכישרונות ולכוחות שלך, כך תהיה לעבודתך השפעה טובה על חייך, כך יהיו חייך טובים יותר.
כותבת אליך בחורה בת עשרים. זה עתה סיימתי את לימודי בסמינר למורות. אינני יודעת בדיוק מדוע בחרתי את מקצוע ההוראה, אולי כי אמי מורה והיא נהנית כל רגע מעבודתה, אולי כי חברותי הלכו למקצוע זה, ואולי בגלל מספר שעות העבודה והחופשות הרבות. מכל מקום, עתה בסיום הלימודים ואחרי שמסרתי שעורי הוראה ברור לי שהמקצוע הזה אינו מדבר אל ליבי, למרות שמסרתי את השיעורים אפילו בהצטיינות וקיבלתי הערכה מכל הצדדים . לא נראה לי שזה מה שהייתי רוצה לעשות בעתיד, מה עוד שכדי להגיע לפיסת משרה יש להתחיל במילויי מקום אינסופיים, ואף אחד לא מבטיח לי גם זאת. להיאבק על משהו שאני אוהבת אולי כדאי, אך להתיש את עצמי בראיונות עם מנהלות, בניסיונות להתקבל, לעבוד שעה פה שעה שם וכל זה כשאני לא חשה שזו תכלית חיי – לא נראה לי. עדיין אינני יודעת מה אני רוצה, ברור לי שאני רוצה עבודה עם אנשים ולא מול מחשב. מעניין אותי לשמוע מה דעתך בעניין ואולי תוכלי גם לכוון אותי למקצוע מתאים.
מחכה לתשובתך,
יונה
יונה יקרה,
אני מסכימה אתך ששיקולים כמו נוחות, שעות עבודה מועטות, חופשות רבות, אינם סיבה מספיקה לבחור בהוראה. שלא לדבר על כך שמורה אינה מסיימת את עבודת יומה בשעה 12:00 או 1:00 בצהריים. עבודה רבה מצפה גם בבית: הכנת השיעורים ובדיקת מחברות ומבחנים, בעיקר בשנים הראשונות. כך שבכלל לא ברור שההוראה היא כל כך נוחה. גם מבחינה רגשית לא ניתן למורה להתנתק בבית מעבודתה. היא עסוקה במחשבה מה ללמד ואיך. ומה לעשות עם תלמידה זו ואחרת. ואיך להשיג משמעת. ואיך לעורר ענין אצל התלמידות וליצור אווירה נינוחה בכיתה, ושיחות טלפון עם הורים ושיחות עם המנהלת ועוד ועוד. אך מעל הכל השיקול העיקרי הוא, לדעתי, אי המשיכה שלך למקצוע. בכל מקצוע חשוב להרגיש מסופקים, להרגיש שאנו עושים את הדבר הנכון והמתאים לנו, כל שכן בהוראה. כאן מדובר בנפשות שעלולות להיפגע אם את חסרת סבלנות, לא מרוצה, ועושה את עבודתך מתוך הכרח ולא מתוך בחירה.
עם זאת אין לי הכלים לכוון אותך למקצוע מתאים. ישנם אנשי מקצוע שזהו תפקידם, למשל, דרך האימון האישי [קאוצ'ינג] ניתן לקבל כיוונים מתאימים וגם דחיפה מעשית.
אבל מה שחשוב באמת זה לשים לב לנטיות הלב, לשאיפות, לתחושות הפנימיות. מה מדבר אלייך, עם מה את מרגישה טוב, מה משמעותי בעינייך, אילו אפיקים גורמים לך הנאה. כפי שאין אדם למד אלא ממה שליבו חפץ, כך גם בנושא תעסוקה. חפץ הלב יהפוך את העבודה לטובה יותר. עבודה שאוהבים לעשותה, עושים אותה היטב, מצליחים בה וההערכה העצמית מתחזקת, כאשר ההערכה העצמית מתחזקת עושים את העבודה עוד יותר טוב. נמצאים במעגל החיובי של העשייה.
אינך יודעת עדיין בדיוק מה, אך הכיוון הכללי כן נהיר לך. לא עבודה מול מחשב, כנראה לא תהיי גרפיקאית ולא מתכנתת מחשבים ולא מנהלת חשבונות. ומה כן? עבודה עם אנשים. המשיכי להקשיב לנטיית ליבך, בדקי, התענייני, הסתקרני – התייעצי – בסופו של דבר תגיעי אל מה שליבך חפץ.
ד"ר סליגמן, פסיכולוג וחוקר הפסיכולוגיה החיובית, מכוון אנשים למצוא את האושר גם דרך תחום העבודה. לדבריו, כדי להרגיש מסופקים בעבודה עלינו למצוא עיסוק הנותן ביטוי לחוזקות שלנו, אותן הוא מכנה "חוזקות החותם". חוזקות החותם הן התכונות החזקות שלנו, כמו: אומץ, אהבה, מתינות, סבלנות, סקרנות, אהבת למידה, אינטליגנציה חברתית, כנות ועוד. לדוגמא, מי שהיא חסרת סבלנות וחסרת אינטליגנציה חברתית, תתקשה במקצוע ההוראה, מי שאהבת הזולת וענוה ותקווה אינם חוזקות החותם שלה תתקשה בעבודה טיפולית עם אנשים, ותצטרך למצוא לה אפיקים אחרים. לדעת סליגמן ניתן לעצב מחדש את עבודתנו באופן שנשתמש בה יותר בחוזקות החותם, כך תיהפך עבודתנו למהנה יותר. ואולי תשתנה מקצה לקצה. באופן זה עבודה יכולה להיהפך למקצוע מעניין, מלא סיפוק ולייעוד.
ד"ר סליגמן מדבר על שלש "אוריינטציות עבודה": עבודה שהיא עבודה בלבד, עבודה שהיא קריירה ועבודה שהיא ייעוד.
א. עבודה שהיא עבודה בלבד היא כאשר אתם עובדים כדי לקבל שכר, לפרנס בו את עצמכם, כאשר לא תקבלו את השכר תעזבו את עבודתכם.
ב. אתם עסוקים בקריירה, כאשר לא רק השכר מעניין אתכם, גם ההתקדמות חשובה לכם, גם היוקרה והמעמד, כאשר הקידום נפסק מן הסתם תתחילו לחפש מקום אחר הנותן לכם תחושת סיפוק.
ג. אחדים מאתכם זוכים לעבוד עבודה שהיא ייעוד – אלה רואים את עבודתם כתרומה למשהו גדול מהם, עצם העבודה נותנת את הסיפוק ללא קשר לשכר או לקידום, העבודה נמשכת גם כאשר אין תוספת שכר ואין קידום.
אנשי רוח, רופאים, סופרים, יכולים לראות את עבודתם כשליחות, אבל כל עבודה יכולה להפוך לייעוד אם יוצקים לתוכה את חוזקות החותם ואם רואים בעבודה תרומה לעולם טוב יותר. כל ייעוד יכול להפוך לעבודה בלבד אם רואים בעיסוק רק משהו שמביא פרנסה. אתם בוודאי מכירים רופאים שונים, כאלה שעוסקים בשליחות, הם מקבלים שכר, אך זה לא הדבר הכי חשוב בעיניהם. וכאלה שעושים את עבודתם ללא נשמה וללא רגישות, הם מקבלים מעבודתם גמול של שכר ויוקרה, ותו לא. וכך בכל מיני מקצועות.
גישה זו הופכת את העבודה למהנה, למספקת יותר. מגבירה את תחושת הזרימה, העבודה רווחית יותר. עכשיו אין היא רק עבודה, יש בה גם שליחות.
חיזוק לדברים נמצא במקורות שלנו. בחובות הלבבות שער הביטחון, פרק ג' מצינו: "ומאחר שהוכחנו כי מחובת בני האדם לחזר אחרי אמצעים שיתפרנסו על ידם... נבאר עתה כי אין האדם חייב לחזר אחר כל אחד מאמצעי הפרנסה הבאים לידו, אלא בידו לבחור לעצמו את אותו האמצעי שהוא מתאים ביותר לתכונותיו"... "שכל אדם מסוגל למקצוע או מסחר מסוים, בהתאם למידותיו ומבנה גופו. ומי שמוצא במידותיו ובטבעו תשוקה אל מקצוע מסוים, וגופו מתאים אליו, הוא מסוגל לסבול את היגיעה הדרושה למענו, יחזר אחר אותו מקצוע, ויעשה אותו אמצעי להשגת מחייתו, ויעסוק בו ברצון... ולא ימאס בו גם אם לפעמים אין לו ממנו די פרנסתו. אלא יבטח באלוקים שימציא לו את פרנסתו כל ימיו".
נחזור אליך, יונה, מסיימת סמינר למורות, המרגישה חוסר משיכה להוראה. חפשי עבודה המדברת אל לבך, תורי אחר מקצוע שבו תוכלי להרגיש טוב, מועילה, מסופקת. מקצוע בו תתני ביטוי לכישרונות ולכוחות שלך, כך תהיה לעבודתך השפעה טובה על חייך, כך יהיו חייך טובים יותר.