הגאולה מחרדה
אני אשה נורמטיבית לחלוטין. מורה מעל עשור שנים, לאחרונה קשה לי לעמוד בפני כיתה אני מרגישה לחץ. דפיקות לב, זעה, פיק ברכיים. מקווה שהתלמידות אינן מבחינות בכך אך אני במצוקה. אתמול לא יכלתי לסיים את השיעור ויצאתי לחדר המורות למספר דקות עד שנרגעתי וחזרתי לכיתה. בימים האחרונים אין לי מנוחה גם בבית, אני נעשית דרוכה ומדמיינת מה עלול לקרות לי מחר בכיתה, אני שוקלת להפסיק את עבודתי למרות שאני מסופקת בדרך כלל, וגם להכנסה הכספית יש משקל. אולי בכל זאת ניתן לעזור לי?
אסתי
אסתי יקרה,
את אכן במצוקה אך ההחלטה לנטוש עבודה מפרנסת ומספקת היא פזיזה מידי. לא כדאי לעשות צעדים מרחיקי לכת לפני קבלת עזרה. מה עוד שההימנעות אף פעם אינה מבורכת, היא נותנת תחושת הקלה זמנית, אך לטווח רחוק היא רק מגבירה את החרדה. ההסתגרות בבית אולי תשחרר אותך מלהתעמת עם החרדה לפני התלמידות, אך היא עלולה להופיע גם בבית. כך שהבריחה מהתמודדות אינה הפתרון. הדרך הנכונה היא להתמודד עם החרדה ולנצחה.
ראשית כדאי שתדעי ששבעה אחוזים מכלל האוכלוסיה סובלים מהפרעות חרדה מסוגים שונים: מבעיות קלות שאינן מפריעות לתפקוד הכללי כמו פוביות ספציפיות מאוביקט מסוים: כמו מעלית או חיות או ממצבים מסוימים כמו: טיסה, גבהים, ועד להפרעות המשבשות את התפקוד ופוגעות קשה באיכות החיים: כמו התקפי פאניקה וכפיתיות.
אסתי יקרה, נראה כי חווית התקף קל של פאניקה בכיתה, אחרי התקף כזה מתפתחת "חרדת צפיה", מתחילים לחשוב על ההתקף ולפחד מההתקף הבא. הציפיה מגשימה את עצמה וההתקף עלול להופיע שוב. אנשים שעברו התקף פאניקה מתחילים לקשר בין ההתקף לבין המקום שבו הוא התרחש ומתחילים להמנע מלשהות במקום הזה. (את רוצה להפסיק לעמד לפני כתה). הכתה הפכה בשבילך למקום "בלתי בטוח", ואינך יכולה להרשות לעצמך לחוש את ההשפלה שביציאה פתאומית מהכיתה.
החדשות הטובות הן שניתן להעזר, התערבות מקצועית מוקדמת מתאימה יעילה יותר מהתערבות אחרי שנים של סבל. מדובר בטפול קוגנטיבי התנהגותי Cognitive Behavioral Therapy) c.b.t. הכונה לטפול בשיחות. אך אין אלה שיחות נפש על הילדות והעבר, ואיך הרגשת ומה היה. מדובר בשיחה בה משתמשים בשפה ובמילים, אך למעשה אין כאן "שיחות" אלא הפעלה שיטתית של טכניקות רבות עוצמה לשינוי המחשבה וההתנהגות – דבר היוצר שינויים מידיים אמיתיים במערך הרגשי ובתפקוד.
מאות רבות של מחקרים מוכיחים את יעילות השיטה. הטפול הוא קצר מועד. ממוקד במטרה וחותר אליה. אורך הטפול תלוי באופי האדם, בחומרת הבעיה ובעקר במוטיבציה. המוטיבציה כאן חשובה ביותר. גם בגלל סגנון הטפול וגם מפני שהאדם הוא המטפל של עצמו, דרך רצף של תרגילים עצמיים, והפגישה פעם בשבוע מעניקה כוונים וכלים להתמודדות. הפסיכולוג ט. פלד מספר על אדם שלא יצא כמעט מביתו עשר שנים, ופחד להיות עם אנשים זרים מחוץ לבית, האיש הגיע לפגישה אחת בלבד וזה הכל, הוא התקשר לומר למטפל "העניין הסתיים אין לי כל פחד יותר". בני משפחתו אשרו זאת לאחר זמן. עם זאת בדרך כלל לא קורים ניסים בטפול, אך כמעט ניסים כן קורים.
כמו תמיד אני מדגישה שחשוב להגיע למטפל מקצועי שעבר הכשרה מלאה. ולא למישהו שעשה רק קורס ב C.B.T.
תוך שמונה עד שתים עשרה פגישות ניתן להשתחרר מהפרעות חרדה. שרית נמנעה מלהגיע למקומות הומים כמו סופרמרקט, ולעמוד בתור בבנק או בקופת חולים אחרי שלוש - ארבע פגישות היתה מוכנה לנסות. ואחרי שלושה חודשים אמרה "אני ככל האדם, עורכת קניות במקום שליבי חפץ ועומדת בתור כשצריך".
אסתי יקרה, אם הסימפטומים החרדתיים התפתחו כדי לגאול אותך מעבודה מאולצת זה עניין אחר, אך נראה שאת אוהבת את עבודתך, כך שהעדיפות היא לגאול אותך מחרדתך.
להניה שלום רב,
ראשית ישר כח על הכתבות המועילות שלך. רציתי להתייחס לתשובה שנתת לשרית לפני כמה חודשים ואז אבחנת אותה כהיפוכונדרית, אינני חולקת על האבחון המקצועי שלך, אך מנסיוני האישי עברתי תקופה קשה לפני כעשר שנים עם תופעות ממש זהות לשל שרית וכשהגעתי כמעט ליאוש, בסיעתא דשמיא גילו את הבעיה שהיתה לי והיא פיזיולוגית בלבד. וב"ה לאחר טפול רפואי הכל עבר כלא היה.
אני חושבת שכדאי לבדוק את הענין מבחינה פיזיולוגית.
שולמית.
תודה לך שולמית על רצונך הכן לעזור. אם אני זוכרת נכון שרית סבלה מתחושת אי יציבות. במקרה זה כמו בכל תופעה פיזית אחרת חשוב לגשת לבדיקה רפואית יסודית. רק אחרי שנשללת סיבה פיזיולוגית המחשבה היא לכוון היפוכונדריה. ובעקר כשההתעסקות עם הבעיה היא אובססיבית והיא מלווה בתחושת חרדה בלתי פוסקת. כך שנראה לי שבעיתה של שרית שונה מהבעיה האישית שאת סבלת ממנה, ושוב תודה
הניה