דיכאון
לכ' הגב' הניה היקרה!
שלום רב!
לפני 12 שנה בערך סבלתי מדכאון אחרי לידה, בס"ד הכל עבר ונשכח. היום שוב אני מרגישה הרגשות של דכדוך, דכאון, ירידה במצב רוח וכד'. שאלתי היא – האם רגשות אלו טבעיים ונורמאליים (לכל אחת מאתנו שק של צרות ודאגות למיניהן) או שזו תופעה חריגה הדורשת טיפול.
אני אישית מעדיפה לסבול, מאשר להתחיל עם טיפול תרופתי ולסבול מכל תופעות הלוואי שלו... ולגבי טיפול ע"י שיחות גם כן כבר שבעתי...
מה דעתך? אשמח אם תוכלי לענות לי בהקדם.
בכבוד רב
ובתודה!
סימה
סימה יקרה,
את כותבת שסבלת לפני 12 שנים והכל עבר ונשכח. נראה שעשית דברים שעזרו לך בסיעתא דישמיא לצאת מהמצב. והיום משום מה חזרו הרגשות הקשים. אין סיבה לקבל רגשות של דכדוך, דכאון, וירידה במצב הרוח כרגשות טבעיים ונורמאליים. לפעמים מצבי דיכאון חוזרים עקב ארוע קשה שעבר עלינו או אחרי תקופה רצופה של קשיים ולחצים. לפעמים לא ברור למה הדכאון חוזר, נראה כאילו אין "סיבה" והכל רגיל ותקין יתכן הסיבה היא פיזיולוגית, (ירידה בסרוטונין במוח, ההורמון השומר על מצב הרוח) ללא כל סיבה הקשורה למציאות. תסמיני הדכאון העיקריים, מלבד הירידה במצב הרוח אותה ציינתי, הם: הפחתת אנרגיה וירידה בפעילות, חוסר עניין והנאה, תחושת חוסר ערך, האטה בתפקודים פסיכו-מוטוריים, קשיי ריכוז, עייפות ניכרת אפילו לאחר מאמץ קל מאד, תסמינים גופניים, אובדן תאבון/ משקל, הפרעות שינה, ירידה בבטחון העצמי, יקיצה מוקדמת.
המצאות 2-3 מהתסמינים מעידה על דכאון קל. המצאות 4 מהתסמינים מעידה על דכאון בינוני. מדברייך לא ברור האם התפקוד תקין ויעיל ו"רק" הסבל הרגשי מפריע לך? וגם לא ברור מה מידת הסבל? את יכולה לנסות לעשות לעצמך הערכה לגבי מידת הסבל על סולם בין 10 ל-0, כשעשר היא ההרגשה הקשה הממוצעת שהיתה לך בתקופת הדכאון אחרי הלידה ואפס היא הרגשה טובה ונינוחה. אם היום את ממוקמת בסביבות 2-3, אז אולי המצב נסבל ויתכן והדכדוך יעבור מאליו, אם את קרובה יותר ל-10 זה אומר שסבלך רב. לא ברור לי מדוע את מעדיפה לסבול מאשר להתחיל טיפול תרופתי "על כל תופעות הלוואי שלו" כפי שאת מתבטאת. לא לכל התרופות ישנן תופעות לוואי, וגם אם ישנן כאלה הן חולפות כעבר זמן קצר.
באשר ל"שק של צרות ודאגות שיש לכל אחד" אכן לכל אחד המסע שלו. והדשא של השכן רק נראה ירוק יותר, אך בהחלט יתכן שתחושתך לגבי "השק של הצרות" קשורה לדכדוך בו את שרויה כרגע. במצב זה המציאות נצבעת בשחור. כאילו אין נקודות אור בחיים. הראיה היא של חצי הכוס הריקה והמחצית המלאה - נעלמת.
כדי להתחיל לראות נקודות אור בחייך, עלייך לעשות כחובת ההשתדלות המוטלת עלינו. ואם משיחות שבעת עדיין ניתן לחשוב על דרכים אלטרנטיביות, שיכולות להקל על סבלך. לעיתים אלה דרכים מאד פשוטות: כמו שינוי בתזונה ונטילת תוספי תזונה כמו אומגה 3 בכמות מספקת, הומאופטיה קלאסית, דיקור. ההיפריקום הוא צמח מרפא המסייע לתחושות דכדוך, הוא מוכר ככזה מאות בשנים, בשנים האחרונות מופקת ממנו תרופה הקרויה "רמוטיב", היא דורשת מרשם רופא, כל רופא גם רופא משפחה רשאי לרשום אותה, והיא נמצאה יעילה במקרי דכאון קל עד בינוני.
בעבר התייחסתי לאינטגרציה בין הגישות הקונבנציונאליות והאלטרנטיביות. גם מערכות הבריאות בישראל כולל קופות חולים מאמצים היום גישה זו. אצטט שוב את פר' דינה בן יהודה מנהלת המחלקה ההמטולוגית בבית החולים הדסה עין כרם "יש הרבה ברפואה המשלימה שחובק בתוכו אולי את רפואת העתיד ואולי הרבה דברים שאנחנו נוכל להשתמש בהם ולהנות מהם בטיפול בחולים. אני מקווה שנראה בעתיד יותר ויותר חיבור שאנחנו והחולים נהנה ממנו".
ד"ר ערן בן אריה, עורך כתב העת: "רפואה משולבת אינטגרטיבית" כותב: "פנינו כיום למהלך של הכרה בחשיבות שילובה של הרפואה המשלימה במערכת הבריאות בישראל... אנחנו מקדמים שיתוף פעולה פורה עם רופאים ומטפלים מדיספלנות טיפול שונות הרואים באדם שלם הגדול מסך מרכיביו".
עדינה יקרה, חבל לסבול ואין מצווה לסבול. האפשרויות להעזר הן רבות, אם עייפת משיחות עדיין יש אלטרנטיבה. יתכן שניתן להתאים לך תרופה שתיטיב איתך.
שלום רב!
לפני 12 שנה בערך סבלתי מדכאון אחרי לידה, בס"ד הכל עבר ונשכח. היום שוב אני מרגישה הרגשות של דכדוך, דכאון, ירידה במצב רוח וכד'. שאלתי היא – האם רגשות אלו טבעיים ונורמאליים (לכל אחת מאתנו שק של צרות ודאגות למיניהן) או שזו תופעה חריגה הדורשת טיפול.
אני אישית מעדיפה לסבול, מאשר להתחיל עם טיפול תרופתי ולסבול מכל תופעות הלוואי שלו... ולגבי טיפול ע"י שיחות גם כן כבר שבעתי...
מה דעתך? אשמח אם תוכלי לענות לי בהקדם.
בכבוד רב
ובתודה!
סימה
סימה יקרה,
את כותבת שסבלת לפני 12 שנים והכל עבר ונשכח. נראה שעשית דברים שעזרו לך בסיעתא דישמיא לצאת מהמצב. והיום משום מה חזרו הרגשות הקשים. אין סיבה לקבל רגשות של דכדוך, דכאון, וירידה במצב הרוח כרגשות טבעיים ונורמאליים. לפעמים מצבי דיכאון חוזרים עקב ארוע קשה שעבר עלינו או אחרי תקופה רצופה של קשיים ולחצים. לפעמים לא ברור למה הדכאון חוזר, נראה כאילו אין "סיבה" והכל רגיל ותקין יתכן הסיבה היא פיזיולוגית, (ירידה בסרוטונין במוח, ההורמון השומר על מצב הרוח) ללא כל סיבה הקשורה למציאות. תסמיני הדכאון העיקריים, מלבד הירידה במצב הרוח אותה ציינתי, הם: הפחתת אנרגיה וירידה בפעילות, חוסר עניין והנאה, תחושת חוסר ערך, האטה בתפקודים פסיכו-מוטוריים, קשיי ריכוז, עייפות ניכרת אפילו לאחר מאמץ קל מאד, תסמינים גופניים, אובדן תאבון/ משקל, הפרעות שינה, ירידה בבטחון העצמי, יקיצה מוקדמת.
המצאות 2-3 מהתסמינים מעידה על דכאון קל. המצאות 4 מהתסמינים מעידה על דכאון בינוני. מדברייך לא ברור האם התפקוד תקין ויעיל ו"רק" הסבל הרגשי מפריע לך? וגם לא ברור מה מידת הסבל? את יכולה לנסות לעשות לעצמך הערכה לגבי מידת הסבל על סולם בין 10 ל-0, כשעשר היא ההרגשה הקשה הממוצעת שהיתה לך בתקופת הדכאון אחרי הלידה ואפס היא הרגשה טובה ונינוחה. אם היום את ממוקמת בסביבות 2-3, אז אולי המצב נסבל ויתכן והדכדוך יעבור מאליו, אם את קרובה יותר ל-10 זה אומר שסבלך רב. לא ברור לי מדוע את מעדיפה לסבול מאשר להתחיל טיפול תרופתי "על כל תופעות הלוואי שלו" כפי שאת מתבטאת. לא לכל התרופות ישנן תופעות לוואי, וגם אם ישנן כאלה הן חולפות כעבר זמן קצר.
באשר ל"שק של צרות ודאגות שיש לכל אחד" אכן לכל אחד המסע שלו. והדשא של השכן רק נראה ירוק יותר, אך בהחלט יתכן שתחושתך לגבי "השק של הצרות" קשורה לדכדוך בו את שרויה כרגע. במצב זה המציאות נצבעת בשחור. כאילו אין נקודות אור בחיים. הראיה היא של חצי הכוס הריקה והמחצית המלאה - נעלמת.
כדי להתחיל לראות נקודות אור בחייך, עלייך לעשות כחובת ההשתדלות המוטלת עלינו. ואם משיחות שבעת עדיין ניתן לחשוב על דרכים אלטרנטיביות, שיכולות להקל על סבלך. לעיתים אלה דרכים מאד פשוטות: כמו שינוי בתזונה ונטילת תוספי תזונה כמו אומגה 3 בכמות מספקת, הומאופטיה קלאסית, דיקור. ההיפריקום הוא צמח מרפא המסייע לתחושות דכדוך, הוא מוכר ככזה מאות בשנים, בשנים האחרונות מופקת ממנו תרופה הקרויה "רמוטיב", היא דורשת מרשם רופא, כל רופא גם רופא משפחה רשאי לרשום אותה, והיא נמצאה יעילה במקרי דכאון קל עד בינוני.
בעבר התייחסתי לאינטגרציה בין הגישות הקונבנציונאליות והאלטרנטיביות. גם מערכות הבריאות בישראל כולל קופות חולים מאמצים היום גישה זו. אצטט שוב את פר' דינה בן יהודה מנהלת המחלקה ההמטולוגית בבית החולים הדסה עין כרם "יש הרבה ברפואה המשלימה שחובק בתוכו אולי את רפואת העתיד ואולי הרבה דברים שאנחנו נוכל להשתמש בהם ולהנות מהם בטיפול בחולים. אני מקווה שנראה בעתיד יותר ויותר חיבור שאנחנו והחולים נהנה ממנו".
ד"ר ערן בן אריה, עורך כתב העת: "רפואה משולבת אינטגרטיבית" כותב: "פנינו כיום למהלך של הכרה בחשיבות שילובה של הרפואה המשלימה במערכת הבריאות בישראל... אנחנו מקדמים שיתוף פעולה פורה עם רופאים ומטפלים מדיספלנות טיפול שונות הרואים באדם שלם הגדול מסך מרכיביו".
עדינה יקרה, חבל לסבול ואין מצווה לסבול. האפשרויות להעזר הן רבות, אם עייפת משיחות עדיין יש אלטרנטיבה. יתכן שניתן להתאים לך תרופה שתיטיב איתך.