המח המרפא
להניה שלום!
אני סובלת מכאב עז וממושך בכף רגל שמאל. הכאב התחיל לפני שנתיים אחרי סבוב רגל תמים ביותר, שלא היה נראה לי בעייתי. המשכתי ללכת, כעבור יומיים שלושה הופיע כאב במקום. רופא המליץ על מנוחה כמה ימים. השתדלתי לנוח, אך כשחזרתי ללכת הכאב שב והופיע, מאז הכאב אינו מרפה פעם יותר ופעם פחות, הוא מתגבר במאמץ, בקור ובעייפות. ניסיתי פיזיותרפיה, דיקור, רפלקסולוגיה, ושום דבר לא עזר באמת.
שמעתי על הספר "מאחורי כאב הגב" המתאר את שיטת ד"ר סארנו והיה נראה שדרכו תבוא הישועה. הבנתי את הרעיון של כאב פיזי שמקורו רגשי. ושהכאב מטרתו להוות הסחה מפני הרגשות השליליים המודחקים, הסכמתי עם כל מילה, הבנתי שסיבוב הרגל היה הטריגר שהגוף - נפש עלה עליו טרמפ, כאילו הוא הגורם לכאב.
יישמתי את ההוראות תרגלתי מספר פעמים ביום, למרבית הפלא גירוי בעור שהופיע לפתע ונמשך כחודשיים, חלף כלא היה, צרבת שסבלתי ממנה רבות חלפה אף היא, אך הכאב בכף הרגל שהיוה את הסיבה לאמץ את השיטה גילה עקשנות וכמעט אין כל שינוי. מה יכולה להיות הסיבה לכך? אני מתחילה להתייאש, לחשוב אולי שיטת ד"ר סארנו אינה יעילה לכל הכאבים.
שפרה
שפרה יקרה
שיטתו של ד"ר סארנו הוכחה כיעילה לכל הכאבים ולכל מיני בעיות פיזיות כמו אלרגיות, בעיות עיכול, בעיות עור, הפרעות במערכת החיסון, סחרחורות ועוד. הבסיס להצלחת הטפול היא המוכנות והיכולת לקבל את הסיבה הרגשית לבעיה ולדחות את הסיבה הפיזיולוגית. זו הבנה חיונית כדי לסכל את התוכנית האסטרטגית של המח, שכוונתה למקד אותך בגוף ולמנוע מודעות לרגשות השליליים. אם הצלחת ליישם את השיטה לגבי הגירוי והצרבת זה אומר שהפנמת את הרעיון המרכזי הזה. ד"ר סארנו טוען שלפעמים די בהבנה זו בכדי שסימפטומים בעייתיים שנמשכו שנים ייעלמו. לעיתים צריך הבנה עמוקה יותר. ולעיתים רחוקות כאשר האישיות מונעת על ידי רגשות קשים של חוסר אונים וחוסר תקווה – יש צורך גם בטיפול פסיכותרפיסטי.
בואי נצא מתוך נקודת הנחה שאינך שייכת לקטגוריה זו של אנשים. אז מה בכל זאת מונע את הפסקת הכאב ברגל? וכאן אני רוצה להשלים (לא לסתר) את גישתו של ד"ר סארנו לגבי הבנת הכאב, על פי התאוריה של נורמן דוידג', המופיעה בספרו "המח הגמיש" דוידג' מוכיח עפ"י מחקרים שלמח ישנה יכולת הסתגלות אינסופית, מדענים מכנים תכונה זו פלסטיות, לחשיבה חיובית יש כח לשנות את המח ואת הגוף, היא מסוגלת "לתקן" את המח ולהתגבר על מגבלות של רמת משכל, לקויי למידה, עיוורון, שבץ מוחי ועוד. כל פעם שהמח מבצע פעולה מבנהו משתנה והוא הולך ומשכלל את מעגלי התקשורת שלו כדי להתאים עצמו למשימה העומדת על הפרק. מח פגוע מסוגל לארגן מחדש את חיבוריו. לעתים המח מחליף תאים מתים בחודשים. הפלסטיות של המח מסוגלת לעצב מחדש את המח באמצעות אימון ותרגול של איזורי עיבוד ספציפיים הנקראים "מפות מח". עד כאן החדשות הטובות בנוגע למח. החדשות הפחות טובות הן שהפלסטיות הזו של המח עובדת גם בשירות הכאב. כאן גמישות המח אינה מהווה ברכה, אך גם לבעיה זו ישנה תקנה.
מקובל לחשב שכאשר מתהווה פגיעה או פציעה בגוף קולטני הכאב שולחים אות למרכז הכאב במח בהתאם לחומרת הפגיעה. וכאילו האות המשוגר אומר למח מה עוצמת הנזק. הגישה החדשה המבוססת על פלסטיות המח, לגבי כאב משנה כוון: היא מדברת על כך שהמח אינו מקבל – כאב פסיבי, אלא הוא זה שמפקח על הכאב, כאשר נשלח מסר של כאב מהמקום הפגוע באמצעות מערכת העצבים אל המח - המסר עובר במספר שערים. המסר הזה ימשיך במסע רק באישורו של המח, כשזה שקל והחליט שהמסר חשוב דיו ויש לאפשר לו מעבר. בהנתן הרשות השער נפתח ותאי עצב יעבירו את האותות הלאה – הכאב יגבר. לפי גישה זו הכאב הוא יציר המח, הוא אפילו אשליה, ההוכחה הכי מובהקת לכך היא כאב הפנטום הכאב הלא מוסבר, הכאב שחשים אנשים קטועי גפיים במקום שבו היה האיבר הקטוע, ההסבר לכך הוא שהכאב הוא במפת המח ולא במקום הפגוע.
אם המח החליט, למשל, לשחרר אינדרופינים (חומרי הרדמה טבעיים להרגעת כאב) יסגר השער והכאב יפסק.
תאוריה זו מסבירה מדוע בדרך כלל החיילים בתוך הקרב אינם מרגישים כאב וממשיכים להלחם, המח פועל באופן הישרדותי וסוגר את השערים, כדי לאפשר לחייל להתרכז במשימה העיקרית כדי להנצל. כאשר יגיע למקום מבטחים ירשה לכאב להגיע אל המח. כך גם פועלים תרופות הפלסיבו, בדיקות MRI מראות שתרופת הפלסיבו מורידה את הפעילות באזורי התגובה לכאב במח. כשאמא מחבקת את תינוקה הבוכה מכאב, ומדברת אליו ברכות היא מסייעת למח של התינוק להנמיך את עוצמת הכאב.
כמות הכאב נקבעת על ידי המח: (ולא כל כך על פי עוצמת הפגיעה) המחשבה, מצב הרוח, חויות כאב מן העבר, ובהערכה שלנו את מידת החומרה של הפגיעה. בהקשר שלנו, חוקרים הראו שמפות כאב במח עשויות להשתנות בעקבות פגיעה. ושפגיעה כרונית יכולה ליצר רגישות יתר לכאב. (הכאב בקרסול הנמשך שנתיים) חוקרים הגיעו לתובנה מענינת נוספת שבמערכת הכאב נמצאים גם יסודות מוטוריים. כאשר נוצר חתך באצבע נלחץ עליה מתוך אינסטינקט, כאשר הקרסול נפגע נרגיש צורך לנוח עד יעבר זעם – זהו רפלקס השמירה.
לעיתים מפציעה קלה ביותר וממכה קלה נוצר כאב נוראי. רפלקס השמירה, יעורר את הצורך להגן על האיבר מפני כל תזוזה, (פריצת דיסק – מנוחה מושלמת! כאב ביד ימין – השתמשי יותר ביד שמאל!) מצב זה יכל להפך למצב כרוני (לפי ד"ר סארנו הפחד מהכאב גורם לאי הפעלת האיבר) דווקא השמירה, הגורמת לאי – הפעלת השריר מחמירה את הפגיעה. המח משיג את השמירה על ידי הזנקה של כאב לפני ביצוע התנועה. ובכך מונע את התנועה. באופן זה אצל החולה הכרוני מתחברים סיבי הפקודה המוטוריים עם מערכת הכאב, ואז גם אם האיבר כבר נרפא, בכל פעם שהמח משגר פקודה להניע את הזרוע הוא מחולל כאב.
ככל שהכאב ממושך יותר, החולה לא הזיז את האיבר זמן ארוך יותר, המפות המוטוריות של האיבר החלו להתנוון. כל פעם שמרימים את הזרוע מתעורר הכאב, למרות שסיבת הכאב כבר חלפה. ולשיטתו של ד"ר סארנו גם אם הבנת שהכאב נמשך מסיבה רגשית ובעצם ההבנה הזו היתה צריכה להפסיקו הוא בכל זאת לא נפסק בגלל הפלסטיות של המח, בגלל המפה המוחית המוטורית.
ואז עלה רעיון בלבו של מוזלי, אחד מחוקרי הכאב, לחזק את המפה המוטורית של האיבר הפגוע בעזרת תרגילי מחשבה, כדי לחולל שינוי פלסטי. המשימה היא פשוטה ביותר – לדמיין שמניעים את האיבר הכואב, בלי לבצע את התנועה עצמה. באופן זה מפעילים את רשתות המח המשתתפות בתנועה. המח מפרש את החויה הדמיונית כאילו זו היתה חויה מציאותית ומשנה את מפת המח. במקרים קשים השתמשו גם "בתרגיל המראה" הכנסת שתי הידיים לתוך קופסא ותרגול בזרוע הבריאה מול מראה הנמצאת בתוך הקופסא, מה שיוצר את האשליה של נענוע שתי הידיים. למשך עשר דקות מספר פעמים ביום. הפלא ופלא תוך מספר שבועות הכאב חלף. הדמיון והאשליה עצבו מחדש את מפות המח ללא תרופות ללא דיקור, ללא פיזיותרפיה, ללא רפלקסולוגיה, ללא מדרסים!
כמה פשוט, כמה נפלא, בדקתי את השיטה על מספר אנשים ומצאתי שהיא יעילה גם ללא תרגיל מראה, לא במקום ד"ר סארנו רק כהשלמה. לדמיין את התנועה - והפלסטיות של המח פועלת, הפעם בשרות מניעת הכאב, לברכה ולא לקללה.
שפרה יקרה, אל יאוש. המשיכי לתרגל את שיטתו של ד"ר סארנו ושלבי תרגילי מחשבה ודמיון. השתמשי באשליה כדי להלחם באשליה. רפאי את הכאב, יציר המח באמצעות המח.