עת לעבוד ועת לנוח
שלום רב!
אני אשה עובדת במשרה מלאה, אם לשניים, וזקוקה מאד מאד לכמה ימי חופשה, השנה יש לי בעיה תקציבית ואינני יכולה להרשות לעצמי יציאה לבית מלון כבעבר, שיפצנו את הבית ואנו שקועים בחובות, האם עלי לוותר על היציאה לכמה ימי נופש? למרות שאני מרגישה את הצורך לכך כאוויר לנשימה, אך אולי אני מפונקת מדי?
יונה
אנצל את ההזדמנות שנתת לי כדי להרחיב מעט בנושא. כולנו זקוקים לפחות פעם בשנה לכמה ימי מנוחה, מהעבודה, מהמרוץ, מהעומס. אנו זקוקים להתרחקות מהשגרה ולהרגעות על מנת להטעין את עצמנו באנרגיות מחודשות ולשמור על האיזון שלנו, כך שאינני רואה בצורך הזה כל פינוק.
"עת לעבוד ועת לנח" אמר קהלת. יש מי שזקוקים פחות לשינוי מהשגרה ויש הזקוקים לכך כאויר לנשימה. אין טעם לנסות לבטל את הצורך מתוך יסורי מצפון – למה אני כזו מפונקת?! ויתור על צרכים חשובים עושה אותנו לא רגועים ולא מרוצים, אולי אין זה צורך קיומי אך זה צורך. עם זאת אין טעם להגזים ולראות ביציאה לחופשה חובת השעה.
לפעמים יציאה למקום רחוק ויקר דווקא מגבירה מתח, יש צורך לסגור את הקצוות הבלתי גמורים, לטפל בכל פרטי הפרטים בעבודה ובבית. ולא אחת אנשים יוצאים לנופש כשהם תשושים מרוב הכנות. הוסיפי על כך את הרצון להנות מן החופש ככל הניתן ולמצותו עד גבול – כי הוא עולה הון רב! וזה פעם בשנה! וחבל! ומצפים למי יודע מה ומתאכזבים. אוכלים יותר מידי, לא פעילים די, ישנים יותר מידי או פחות מידי, לפעמים משתעממים כי לא חושבים מראש איך למלאות את שעות הפנאי, לפעמים ממלאים את היום עם תוכניות עמוסות ומעייפות ובלתי מהנות ורצים אצים מפעילות לפעילות, כי חבל להפסיד וכשנבוא הביתה ננוח. אם נהנים ומנקים את הראש בדרך זו זה בסדר, אך אם רק מתעייפים ונלחצים זה חבל. כך שיציאה לנופש אינה עונה תמיד על הציפיות, יש להשקיע בתכנון. להכין חומר קריאה מעניין, לשלב טיולים קצרים, לעשות פעילות פיזית, לא להגזים באכילה, לנצל את השהות עם בני המשפחה לשיחה נעימה ונינוחה.
עם זאת כשהתנאים אינם מאפשרים מסיבות כלכליות או אחרות, ניתן להתאוורר ולהנות גם בצורות אחרות, אפשר להשאר בבית ולצאת לטיולים יומיים. אם יש רכב פרטי זה הרבה יותר פשוט, אך גם בתחבורה ציבורית ניתן לצאת בבוקר או בצהריים למספר שעות או יותר לפארק או לים, או לתערוכה מעניינת או לכל מקום שמתאים לך, ושאינך מגיעה אליו בימים של שגרה.
וניתן לבלות חופשה ממש נעימה בבית, למרבית הפלא. ידידה שלי עשתה זאת שנה שעברה ונהנתה מאד. והיא ממליצה בכל פה לקום בבוקר בלי למהר, לאכול ארוחת בוקר טובה באיטיות, להתפלל בלי לרוץ, לנתק את הטלפון או להשאירו רק לשיחות עם בני משפחה וחברות ובשום אופן לא בענייני עבודה, לקרוא ספר טוב, לצאת להליכה בפארק הקרוב לבית, אפשר לצאת לארוחה בחוץ אפשר להזמין הביתה, אפשר להכין מראש במקפיא. ידידתי כבר חתנה את ילדיה ואילו את כאם לשניים יכולה לשלח לימים מספר את הילדים לחופשה אצל בני משפחה ואחר כך להזמין בני דודים אל ביתך. אפשרות אחרת היא להשאירם בבית ולהזמין שמרטפית שהם אוהבים, שתבלה איתם, כשאת יוצאת להליכה או רוצה לחטוף תנומה. אחרי הצהריים אפשר לצאת עם הילדים לטיול קצר, במקום רגוע, לא צפוף. זו הזדמנות לעשות כל מה שאת רוצה כל השנה ולא מצליחה, אולי לפתור תשבץ, אולי לסדר ניירת. והעיקר לעשות את השינוי במחשבה, להחליט שאת בחופשה, ממש כאילו נסעת לחופשה, לנקות את הראש, להתנתק מהעולם, להרגע מבפנים ולומר לעצמך, "זו החופשה שלי," להשקיט את עצמך להאט את הקצב, כשהחופשה נמצאת "בראש" אז תהיה אכן הרגשה של שחרור ורוגע. כי הרי ביום יום את עסוקה מידי בשביל להרגיש שחרור. במקום למהר ולהתאמץ בשביל לנוח, את יכולה להאט ופשוט לנוח.
יונה יקרה, לא חייבים לנסוע למלון יוקרה ולהוסיף חובות על החובות הקיימים, אפשר לנוח ולהרגע ללא הוצאות ענק.
ניתן לתת מקום לצרכים שלנו מתוך אחריות ומבלי להכנס לחובות, מחקרים מראים שהנאות קטנות ותכופות יעילות יותר לגוף ולנפש מהנאה אחת גדולה, כך שיציאה למקום נעים בו אפשר לנשום אויר צח ולהנות קצת מהטבע יכולה לתת לך מענה כשהפרוטה אינה מצויה, כשתוכלי תתני לעצמך יותר. אבל נא בלי נקיפות מצפון - אלה אף פעם לא עוזרים להרגע. וגם בלי להרגיש "קורבן", כמישהי מסכנה שנאלצת לותר ולהצטמצם. שפצת – רווח לך, שלמי את המחיר וותרי על חופשה יקרה.