לדעת לקבל
שאלה
אני כחודש אחרי לידה רביעית. שכנתי, חברה טובה שלי, סייעה לי בחודש האחרון בכל מה שיכלה. החזיקה אצלה את שלושת ילדי אחר הצהריים, שלחה לי ארוחות מבושלות, בקיצור – הייתה לי לעזר רב. הרגשתי שאני צריכה להחזיר לה במשהו על נדיבות ליבה והתגייסותה לעזרתי. קניתי מכשיר חשמלי לו היא נזקקה, אני רוצה להבהיר – ההוצאה הכספית לא הכבידה עלי, ובאמת הרגשתי צורך להחזיר. מאוד הופתעתי שהיא נפגעה מהמחווה שלי. היא אמרה שעשתה את מה שעשתה מתוך רצון לעזור ואין צורך להחזיר במתנות., וחברות יכולות לעזור זו לזו מבלי להחזיר במתנות.
למרות שהייתה לי רק כוונה טובה, להביע הערכה ותודה על עזרתה, אולי זה היה מיותר! מה דעתך?
רייזי
רייזי יקרה
אנו נוטים להשיב לזולת גמול מיידי עבור טובה שעשה לנו. אולי אנו מרגישים כך אנשים טובים יותר, לא מנצלים, אך כנראה שהאחר מרגיש לעתים לא נח. לנותן ישנו כנראה צורך לתת, וכאשר מונעים את האפשרות הזו שלו בתשלום מיידי, אנו נוטלים ממנו את תחושתו הטובה. קשה לנו להישאר בתחושה של בעלי חוב, וכדי לפתור את עצמנו מתחושה זו אנו "פוגעים" שלא במתכוון בחברות. וזה מה שעשית – כנראה מתוך כוונות טובות. לפעמים צריך לדעת לקבל, להודות, אך לא להחזיר מיידית. עוד יהיו לך בעתיד אפשרויות להשיב טובה תחת טובה. ולא דווקא במתנה או בתשלום כספי.
תשמעו סיפור מפי פרופ' וינטר, כלכלן ועוסק בתחום המחקר על קבלת החלטות. הוא מספר, שבילדותו התארח עם הוריו לארוחות חג בבית סבתו בשכונת מקור ברוך שבירושלים. יחד עם משפחתו התארחו אצל הסבתא עוד שבעה דודים ובני משפחותיהם. כל אחת מהדודות הכינה פריט מזון לארוחת החג. כמובן שכל אחת הכינה כמות אוכל כפולה מהכמות שנאכלה בפועל. לאחר שאכלו, שבעו, הותירו וברכו, החלו הוויכוחים אל חלוקת המזון הנותר מהארוחה. כל אחת מן הדודות נימקה מדוע אין היא יכולה לקחת מאומה. "אני בדיאטה", "המקרר שלי מפוצץ" "אני אזרוק את זה"... ואז החל משא ומתן ביניהן: "אני אקח את הפלפל הממולא, אך את קחי את הקוגל שאני הכנתי". "לא יפה מצידך", אמרה השלישית "אם אינך לוקחת את הקינוח שלי אני לא מדברת איתך יותר". בסוף הגיע שלב הפשרה. "טוב, בסדר, אני לוקחת את האורז בתנאי שאת לוקחת את האפויים".
לא שהאוכל לא היה טעים, הוא היה מצוין. אך ההנאה ממנו הייתה אפסית ביחס לסיפוק של הנתינה. היה שווה לריב עליה, על הנתינה, ריבים שהדודות זכרו ימים ושבועות מי לא לקחה ממי ומה היה התירוץ שלה.
פעם אחת קרה דבר מעניין. אחת התחילה את הוויכוח ב"אני הפעם לא לוקחת כלום", וכמעט וכולן החרו והחזיקו אחריה. רק דודה גולדה שתקה. ואז דחפה לידיה דודה מלכה שתי שקיות מלאות כל טוב ואמרה: "זהו, את חייבת לטעום ממה שהכנתי". למרבה הפלא השיבה הדודה גולדה: "תודה רבה, בשמחה!" כולן נדהמו ולא הבינו מה קרה. אחת הדודות לחשה לגיסתה: כנראה יש לה בעיות כלכליות, אולי פוטרה מהעבודה? למרבית הפלא התברר ששום אסון כלכלי לא נחת על ראשה של גולדה. רק שבהסכמתה לקבל היא נתנה מתנה ענקית למלכה. היא אפשרה לה לתת. ואין נתינה גדולה מזו – לתת לזולת לתת! מאז הפכו ארוחות החג לרגועות יותר. כולן שמחו לתת אך גם שמחו לקבל.
חוקרים בדקו את השפעת התמריץ החומרי של הנותן: האם הוא מגביר מוטיבציה של הנתינה? מחליש אותה? או אין לו השפעה עליה? שני חוקרים ערכו ניסוי בשטח. הם פנו לקבוצת ילדים שעסקה בהתרמה לטובת ילדים במצוקה ועברה מבית לבית. לחלק מהילדים נאמר למסור את הכסף בסיום ההתרמה, ולחלק השני נאמר שהם יקבלו 20 אחוז מהתרומות כפיצוי על מאמץ ההתרמה. שתי הקבוצות יצאו באותו זמן וחזרו באותו זמן. המעניין היה שהילדים שהוצע להם פיצוי כספי גייסו סכום נמוך באופן משמעותי מזה שאספה הקבוצה השנייה.
אם חשבתם שהתמריץ הכספי מסוגל להגביר מוטיבציה, טעיתם. ברגע שנכנס הפיצוי החומרי לתמונה מידת הסיפוק מהפעולה האלטרואיסטית פוחתת. עכשיו זו כבר לא נתינה שלמה. אין זו עזרה לזולת אלא פעולה ששכרה בצידה, מה עוד שהשכר אינו גבוה ביחס למאמץ. אולי היו אפילו מוכנים לוותר על התרמה. הם לא וויתרו, אך גם לא התאמצו והכניסו פחות מחבריהם שעשו לשם מצווה.
ובכיוון ההפוך, באשר לקנס חומרי על התנהגות לא ראויה, האם התמריץ החומרי היה מפחית התנהגות אנוכית או מגביר אותה?
אותם חוקרים פנו למספר מעונות יום בחיפה, ובדקו כמה פעמים בחודש הורים מאחרים לאסוף את ילדיהם מהמעון. בחודש הבא הציעו החוקרים להטיל קנסות על איחורי ההורים. האם הקנסות הפחיתו את איחורי ההורים? דווקא לא. שכיחות האיחורים גברה. איחרתי לאסוף את הילדים? לא נורא! שילמתי על כך! הקנס הכספי ביטל את תחושת אי הנוחות של ההורים ביתר חופשיות.
ביחסי אנוש יש מקום למחוות של רצון טוב, ללא התחשבנות יתר, כספית ובלתי כספית. פעם אנחנו בצד המקבל, ופעם בצד הנותן, ואין צורך לגמור חשבונות באופן מיידי. כנראה שיותר קל לפעמים "לשלם" ולא להישאר "בעלי חוב".
ובהקשר לערב פסח – לכל העקרות הבית העמלות. אל תסרבי לקבל עזרה ואפילו לבקש אותה כשאת נזקקת לה מכל מי שמציע ומבני משפחה שאמורים לתת יד. גם אם הבת "אינה יודעת" לצחצח ולהבריק כמוך וגם אם האחר "אינו יודע לקנות" זול, טרי ואיכותי כמוך. בכל זאת כדאי ללמוד לקבל.