מי עדיין מפחד מטיפול תרופתי
להניה שלום
לפני שש שנים עברתי תקופה קשה, זה התחיל אחרי לידה אך נמשך ונמשך. הפסקתי לתפקד חזרתי לעבודה לזמן קצר, אך לא החזקתי מעמד, עזבתי את עבודת ההוראה ולא יצאתי מהבית. רב שעות היום שכבתי במיטה מדוכאת, חרדה, ומרירה, רופא משפחה ניסה לשכנע אותי לפנות לפסיכיאטר אך סרבתי. ואז נתקלתי בכתבה שלך "מי עדיין מפחד מטפול תרופתי" והבנתי שלקיחת תרופה אינה הופכת אותי לחולת נפש. ושמחר לא יצביעו עלי ברחוב. המידע וההסבר שהעברת בכתבה הזו עזרו לי לעשות את הצעד שלא יכלתי לעשותו במשך שלש שנים. לקחתי את הכדור למשך כשנה, וכבר זמן רב שאיני לוקחת כי אני מרגישה טוב ומתפקדת. דוקא עכשיו כשאני מרגישה טוב החלטתי לפנות לטפול פסיכולוגי, כי אני מרגישה שיש לי דפוסי חשיבה שאינם משרתים אותי ואני רוצה לשפר את איכות חיי.
הניה, תמשיכי לכתוב על נושא התרופות והשיחות. עדיין ישנם אנשים שחושבים את עצמם לידענים וכששומעים על תרופה נרתעים וצועקים "רק לא תרופה, תרופה זה אסון". ובאשר לשיחות, אני לא צריכה להגיד לך בטח את יודעת זאת יותר טוב ממני, שאנשים לומדים c.b.t וכל מיני שיטות ונעשים מומחים. חברתי ניסתה אחת כזו ונפגעה ואבדה אימון, אני עוקבת אחרי הכתבות שלך וידעתי לבחור אשת מקצוע עם נסיון. אני מרגישה שהיא מבינה אותי, רגישה ומכילה. יישר כח, יש לך זכות היית שליחה טובה בשבילנו ולאחרים, פתחת נושאים שלא דברו עליהם ושברת מוסכמות בתחום בריאות הנפש. היום אנשים מבינים שיש תקוה. עשית דבר עצום בצבור שלנו. הקב"ה ישלם שכרך.
הדסה
להדסה
חן חן על השיתוף, כל אחת שחותה את הקושי ועשתה כפי שחובת ההשתדלות מחייבת אותנו, ויצאה מהקושי בסייעתא דשמיא, ויש לה את האומץ לכתב ולספר על עצמה – עושה דבר גדול. יש לה חלק בשליחות הזו: לפתח נושא שהיה סגור ומסוגר למען האחרים שעדיין סובלים ועדיין לא מצאו את הדרך לגאולה.
בשביל אותם שעדיין לא מצאו את הדרך לגאולת הנפש ושעדיין חוששים ומתלבטים אני ממשיכה בדרך שלי, לכתוב שוב. ולחזר על דברים שכבר כתבתי בעבר, ולהעיר ולהאיר מזוית נוספת, ואולי הפעם הזו יגיעו הדברים לעיניה של קוראת נוספת ברגע הנכון, והיא תאסוף כוחות לעזר לעצמה.
עדיין ישנם אנשים שאינם מבחינים בין הפרעה נפשית כמו דכאון קל עד בינוני, חרדה וכפיתיות לבין מחלת נפש.
תופעות כמו דכאון קל עד בינוני, חרדה כפייתיות ופוביות למיניהן אינן מחלות נפש. הן הפרעות והן גורמות סבל, אך אין הן גורמות לעיוות בתפיסת המציאות והסובל מהם הוא אדם נורמלי לחלוטין שיש לו בעיה רגשית. לתופעות אלה נותנים תרופות המאזנות סרוטנין, האשיות הכללית של אנשים אלה תקינה, ביניהם ישנם אנשים אינטלגנטים עם כוחות ויכולות כמו באוכלוסיה הכללית.
כאשר מדברים על מחלות נפש מתכוונים לאנשים שתפיסת המציאות מעוותת אצלם, מחלות הנפש העקריות הן פרנויה וסכיזופתיה המאפיין מחלות אלה הן הזיות שנחוות אצל החולה כמציאות אך אין להם בסיס במציאות. גם מניה דפרסיה היא מחלת נפש והיא מתבטאת בתנודות קיצוניות ביותר במצב הרוח ובתפקוד, דכאון מג'ורי (דכאון עמוק) נחשב גם הוא כמחלה.
ישנן רמות שונות במחלה, יש חולים יותר וחולים פחות, התרופות הניתנות למחלות אלה שונות מנוגדי דכאון וחרדה. חלק מהתרופות, במיוחד כשהמינון הוא גבוה הופכות את האדם לאפתי עם מבט מזוגג ובוהה. גם בין החולים ישנם אנשים עם כוחות, כאשר המחלה אינה משתלטת ובאיזון תרופתי ניתן היום להגיע לתפקוד לא רע, כשאנשים מסרבים לטפל הסבל הוא רב לעצמם ולמשפחתם.
רבים עדיין תמהים הכיצד יכולה גלולה לשנות את מצב הרוח, את הרגשות והמחשבות?! היום ברור שטיפול תרופתי יכול לשנות הרגשות ומחשבות ולהשפיע על התייחסותנו לעצמנו ולעולם. אנו יודעים בעשורים האחרונים יותר על פעולתם של תרופות נוגדות דכאון. ידוע שחומרים מסוימים גורמים לשינויים בהרגשה ובמצב רוח.
נפלאים דרכי ה', וכל אחד יכול לחוות בעצמו "מבשרי אחזה אלוק'". מח האדם מורכב מכמאה מיליארד תאי עצב הנקראים נוירונים. מקום המפגש של שני תאים נקראים סינפסה. שני התאים המשתתפים בכל סינפסה קרובים זה לזה אך אינם מחוברים ממש. כאשר מגיע אות חשמלי אל הסינפסה נשפך חומר הנקרא "מתווך עצבי" (נוירוטרנסמיטר). המתווך העצבי הוא חומר חשוב, ותפקידו להעביר את האתות מתא עצב אחד למשנהו. כשהוא מגיע לתא האחר הוא מתקשר לקולטנים מיוחדים והתקשרות זו גורמת לשרשרת של פעולות חשמליות וביו-כימיות בתא השני.
התרופות לטיפול בדכאון ובחרדה גורמות לשינויים בפעילות המתווכים העצביים הללו המשפיעים על מצב הרוח. סרוטנין הוא אחד מהמתווכים העצביים. הפרוזק ותרופות הדומות לו גורמים להגדלת רמות הסרוטנין בסינפסות שבהן הוא משמש מתווך עצבי. תרופות אלה מביאות להקלה רבה בסבלם של רבים, אין הן גורמות כמעט לתופעות לוואי, ולא ניכר על מי שמשתמש בהם דבר.
מדובר בחוסר איזון ביוכימי במח לדעת תומכי הגישה הביולוגית, אך גוף ונפש חד הם והצד השני של המטבע הוא הצד הפסיכולוגי, ניתן להשפיע על רגשות ותחושות משני הצדדים: מהצד הביולוגי ע"י תרופות ומהצד הפסיכולוגי ע"י פסיכותרפיה. לעתים הטיפול יתחיל בפסיכותרפיה ואם ההישגים יהיו טובים לא יזדקקו לטפול התרופתי, אם התוצאות לא תשבענה רצון דיין ישולב גם הטפול התרופתי, כשרמות החרדה והדכאון גבוהות מאד תהיה ההמלצה להתחיל מיד בטפול משולב: תרופתי ופסיכולוגי.
ועל הטפול הפסיכולוגי בפעם אחרת.