על תרופות, בקצרה
להניה,
לא מזמן הגיעה אלי כתבתך: "מן קסם שכזה" – נשאבתי אחורה לפני שמונה שנים. קראתי ובכיתי... (בכי של התרגשות שבסיעתא דשמיא אנחנו כבר אחרי הסבל.)
הניה, כתבת: "מכתב כמו שלך המשתף את הכלל בשינוי... גורם לתהודה, ועוד אשה פונה לקבל עזרה ועוד משפחה יוצאת מבית הכלא...
כמה נכון!
אנחנו יצאנו מבית הכלא לפני שמונה שנים, בזכות הכתבות "מי מפחד מטיפול תרופתי" – בעלי הסכים להעזר בתרופות והבית ניצל.
הניה – כתבי. כתבי שוב ושוב. לכל בית שסובל ומצפה לרגע הגאולה, ולך יש חלק בגאולות אלו. כל כתבה תעזור לעוד אנשים, עד שתבוא הגאולה לכל עם ישראל ומי שעוזר בדרך לגאולה בודאי יזכה לגאולה – אשרייך.
בעלי לוקח פריזמה או פלוטן (היינו הך – זו אותה תרופה משני יצרנים)הוא היה במצב חרדות וכפייתיות נוראי, שיכול היה להביא לחורבן ביתנו, מלבד זה הוא סבל מכאבים פיזיים שונים שגם הם נעלמו! היום הוא כמעט 100% בלי חרדות. זה דורש ממנו לקחת יום יום את התרופות וזה שווה!
רציתי לשאול:
1. השינוי אצל בעלי היה רק עם תרופות, בלי שום טיפול פסיכולוגי – האם היתה זו טעות מצידנו? האם יש טעם עכשיו ללכת לפסיכולוג – והרי הכל הסתדר (חוץ מהתלות בתרופה, כמובן)? אם היה נעזר לפני 8 שנים גם בפסיכולוג, האם יכול היה למנוע לקיחת תרופות לכל החיים? והאם לדעתך כדאי להוריד המינון בלי לשאול רופא? (הוא לוקח 80 מ"ג שזה המקסימום שאפשר – מינון גבוה בהחלט) הרופא שלו עזב ורופא משפחה ממשיך לתת את המרשמים כבר כמה שנים – אבל הוא לא יודע לעזור לנו בשאלה זו, וקשה לבעלי ללכת לפסיכיאטר חדש.
2. התגלגלה לידי כתבה על כאבי ראש שמקורן נפשי. הכתבה משכנעת לגשת לטיפול תרופתי – פסיכיאטרי – ופסיכולוגי. ושם הפסיכיאטר ממליץ על תרופה בשם סימבלטה.
כי לסמבלטה השפעה על ספיגתם של שני נוירוטרנסמיטורים – הסרוטונין והנוראדרנלין... תרופות מהדור הקודם כמו הפרוזק, הציפרלקס ועוד השפיעו על ספיגתו של הסרוטונין בלבד".
הניה – אנא עשי לי סדר בראש – עד היום דיברת רק על סרוטונין. מה זה נוראדרנלין? והאם לחרדות וכפייתיות יש תרופה יותר טוב מפרוזק? ובבקשה אל תגידי לי לשאול רופא, כי עלייך אני סומכת שאין לך נגיעות לשכנע על תרופות מסוימות מקופה פלונית. וד"ל.
בתקווה שתתייחסי לשאלתי בקרוב
סימה
סימה יקרה
תודה על השיתוף, וברכות על השחרור מ"בית הכלא".
ובאשר לשאלתך - האם תרופה ללא טיפול פסיכולוגי יעילה פחות מהשילוב בין שתיהן? אכן כן, השילוב בין השניים מבורך יותר. מסקנות המחקר של מרטין קלר, שהתפרסם בשנת 2000 היו חד משמעיות: טיפול משולב של תרופה ופסיכותרפיה יחדיו מביא לתוצאות טובות יותר מטיפול בתרופה לבד או בפסיכותרפיה בלבד.
האם השילוב הזה בכוחו למנוע לקחת תרופות לכל החיים? אין לזה תשובה חד משמעית, כל אדם הוא אינדיבידואל וכל אדם מגיב אחרת, הרבה אנשים שעברו פסיכותרפיה יכלו להפסיק את התרופות, אחרים הזדקקו לתרופות לתקופות ארוכות יותר ומעטים לכל החיים. בכל מקרה ההורדה במינון צריכה להעשות על ידי רופא. רק הוא יכול להחליט בכלים העומדים לרשותו והמשפיעים על שיקול דעתו אם הגיע הזמן לשנות מינון או להתחיל בתהליך של הפסקת הטיפול התרופתי. בקיצור, כל התהליך של התאמת תרופות והפסקתן צריך להעשות בליווי של רופא מומחה ולא מתוך החלטה עצמית, כי "שמעתי שאחות של גיסתי לוקחת פרוזק וזה טוב לה אז גם אני החלטתי".
ובאשר לסוג התרופה, התרופות הפסיכיאטריות של הדור החדש – מקבוצת ה-SSRI שונות מאלה מהדור הישן. תופעות הלוואי שלהן מועטות וקלות יותר. הן מונעות ספיגה מחדש של סרוטונין מהמרווח הסינפטי אל תא העצב במח. באופן זה מועשר האזור הסמוך לקולטנים (רצפטורים) בסרוטונין. העשרה זו מובילה להחלמה מהסימפטומים הדכאוניים, היות ומחסור בסרוטונין משפיע על מצב הרוח. סרוטונין פועל גם כמערכת עצירה לסוגים מסוימים של הפרעות רגשיות כמו חרדות וכפייתיות. התרופות הראשונות בקבוצה היו הפרוזק, הסרוקסט, והחדישות יותר הן הציפרלקס והסימבלטה.
דכאון מתבטא בתסמינים שונים, כמו: מצב רוח ירוד, הפחתה באנרגיה והפחתה בפעילות, חוסר ענין והנאה, קשיי ריכוז, אובדן תאבון ומשקל, הפרעות שינה וגם - כאבים פיזיים. מי שסובל מדכאון אינו מדמיין את הכאב, הכאב הוא מציאותי, משהו במערכת העצבים השתבש וישנה רגישות יתר לכאבים כמו: כאבי פרקים, כאבי גב, כאבי ראש, כאבים הקשורים למערכת העיכול, תחושות של עקצוץ, נימול ועוד.
במחקר מסוים נמצא שכמחצית מהסובלים מדכאון סובלים גם מכאבים פיזיים. ובמקרים אלה מומלץ להשתמש בתרופות כמו סימבלטה ומירו, המשפיעים על שני המוליכים העצביים: סרוטונין נוראדרנלין ולא רק על סרוטנין. עדיין רבה התעלומה בתחום המח. זהו תחום רחב ועמוק ואין עדיין די מחקרים בתחום.
הסובל מכאבים לאורך זמן מוכן ללכת מרופא לרופא, לעבור בדיקות שונות, אך לקשר בין זה לבין דכאון לא נראה לו כלל. הרי הכל בסדר איתי פרט לכאב הראש. או פרט לנדודי השינה, או פרט לעייפות. הכל בסדר ואתם אנשים נורמליים אך משהו בנוירוטרנסמיטורים משובש, נסו את הגלולה לחודש-חודשיים ואולי איכות חייכם תשתנה.
היו אלו כמה משפטים כלליים. ולך סימה, אני דווקא כן מייעצת לשאול רופא. אני מבינה קצת בענין, אבל לא מומחית, וההבדלים הדקים בין תרופה מעוררת לתרופה מרגיעה, בין תרופה המתאימה לדכאון עם כאבים, לדכאון עם בעיה בתאבון או ללא בעיה בתאבון, דכאון עם בעיות ריכוז או בלי - כל הדקויות האלה, ולמה? וכמה? ומתי? ידועות לרופא המומחה. אין סיבה לחשוד בו ב"נגיעות", אני טובה במה שאני טובה, ולו המומחיות שלו.
