להניה שלום!

 ניכר שאת סובלת מהמשא הכבד של הפרפקציוניזם ורוצה לא להעביר את המשא הזה לילדיך. בדרך כלל אנו מעבירים לילדינו את דפוסי החיים שלנו לטוב ולמוטב, לאו דוקא מתוך התורשה אלא מתוך החיים עצמם.

ילדים שחיים במחיצת אמא הדורשת מעצמה מעל ומעבר לומדים לדרוש כך מעצמם. אמא לחוצה היא בדרך כלל גם אמא מלחיצה. היא מעבירה את תחושת אי שביעות הרצון שלה מהם, גם אם היא מאד משתדלת לעצור הכל בפנים, תחושותה מועברות. כך שהפתרון הוא להשקיע בעצמך, למתן את דרישותיך מעצמך ולהסתפק בסטנדרטים מקובלים ואז תוכלי להעניק גם לילדיך את המתנה היקרה הזו, כשתעזרי להם להאמין שהם טובים גם אם אין הם מושלמים.

כדאי ורצוי להיות טובים ולשאוף להיות טובים, אך לא כדאי לשאוף לשלמות, כי אז דווקא קיימת הסכנה שיתרחקו ממנה, הלחץ לכיוון השלמות יוצר חרדה והימנעות ופוגע בספונטניות, בזרימה ובשמחת החיים, והנה לכם היפך "שלמות".

על הטיפוס הדורש מעצמו שלמות כותב ד"ר י.יובל: "אנשים כאלה אינם זקוקים לבוס או למפקד שישגיח על עבודתם, הם נושאים בקרבם את המפקח הקפדן ביותר, שדבר אינו נעלם מעיניו והוא דורש מהם תמיד עוד ועוד. החברה המערבית ההשגית של היום מתגמלת ומעודדת אנשים המחמירים עם עצמם ומעלה אותם לעמדות כח בכירות, שם הם נעשים לעיתים קרובות מושא לקנאה ולהערצה, אלא שלהצלחה הזאת יש לפעמים גם צד אפל, הפוגע בחלק מן האנשים המצליחים – פרפקציוניזם. הפרפקציוניזם דן אותם לחיים של הצטיינות שאין בצידם כל נחת. שום דבר שהם עושים איננו טוב מספיק בשבילם, כל השבחים והעידוד שיקבלו אינם יכולים לשנות את דעתם השלילית על עצמם".

דעה פנימית זו לעיתים מודעת, אך בדרך כלל אין היא מודעת. והיא דוחפת אותם להתקדם להשיג להצליח עוד ועוד, כדי לקבל את אישורו של השופט הפנימי, אך לשוא, זה מחמיר כל כך ולעולם אינו מרפה, לעולם הם לא יזכו לאישור. השופט הזה ותיק ותיק. מקורו בשנות הילדות, בבית שלא ידע להעניק חום ואהבה שאינה תלויה בדבר. בבית שלא ידעו בו להתפעל מהשגים פשוטים של ילדים. כשאמא מתפעלת מקשקוש של פעוט כאילו היתה זו יצירת אומנות – ילד לומד להתפעל מעצמו, וכשאמא מתפעלת ממלמול, ממלה, מחכמה, ממראה, מקשקוש, ממגדל קוביות, ממשחק של בובות – אז לומד הפעוט שהוא חכם, טוב ומקובל ואהוב בלי להתאמץ ובלי להצטיין. וכשהוא אינו לומד זאת בילדותו, הוא מסגל את עצמו לדחוף את עצמו לכיוון ההצטיינות כי אולי כך יזכה באישור ובהערכה. וכך מתפתחת אישיות המחפשת שלמות. גם בקורת מוגזמת וציפיות גבוהות של הורים קשורים להתפתחות אשיות פרפקציוניסטית.

 

 

הפרפקציוניסט אולי יהיה איש מצליח (בעיני האחרים) אך לא יהיה אדם מאושר, ותמיד ירגיש לא מספיק מוצלח, הוא שבוי בידי מחויבויות אינסופיות, ולא ימצא מנוח. לא כל מי שמצליח פרפקציוניסט, אך בין המצליחים יש רבים כאלה. התכונות המתקשרות אל הפרפקציוניזם הן: לחץ, ביקורת, רגזנות, אי שקט, תוקפנות, חוסר הנאה, חוסר ספונטניות, כפייתיות, דקדקנות.

התמונה לא כל כך נחמדה, והמציאות עוד פחות, גם לפרפקציוניסט וגם למי שבסביבתו. אז מה עושים? אין לי עצת קסם, מדובר בעבודה, עבודה מאומצת שנמשכת שנים, בעצם עבודה לכל החיים: לזהות איפה את תקועה, באילו תחומים את מחפשת את השלמות, למצוא סדר עדיפויות, לשאול את עצמך במבט לעשר או לעשרים השנה הבאות, מה חשוב לי יותר מכל: רצפה מבריקה עשרים וארבע שעות ביממה, או לגדל ילדים שיגדלו למבוגרים עם ברק בעיניים. להצטיין בכל השטחים ולהרשים או לחיות בנינוחות ובבריאות.

כשיהיה ברור לך מהו סדר העדיפויות שלך בחיים, התחילי להתאמץ להוריד מאמץ בכל התחומים השוליים, התחילי להעביר סמכויות, להעזר באחרים, ותרי על "השליטה", הסכימי לכך שכל דבר יכול להעשות לא רק בדרך האחת הנראית לך, יש עוד הרבה דרכים טובות, גם אם האחרים טועים, הניחי להם לטעות וללמוד מהטעויות שלהם. האמון שתתני בהם יאפשר להם להרגיש טוב עם עצמם וכך תאפשרי להם לקחת אחריות.

אין הכוונה שתוותרי על הכל ותעדי מעתה מעטה של עצלנות ופסיביות. המשיכי לעשות ולשאוף ולהתקדם, אך אל תשאפי למקסימום, הסתפקי בעשיה כמיטב היכולת שלך, בלי "לחבל" בעצמך. הוציאי את עצמך מהמבוך של המחו

י

בויות האינסופיות. את יכולה להיות מורה טובה, ואשת מקצוע מעולה גם אם לא תקדישי לכך את כל וגם אם לא תגזלי מעצמך שעת שינה ומנוחה. את יכולה לסיים את יומך בשעה סבירה, מבלי להרגיש על כך אשמה ומבלי לחוש שזמנך מתבזבז על פינוק כמו שינה.

  

הרגילי את עצמך לעשות את חשבון נפשך בסוף היום, ולומר: אולי הביצועים שלי לא היו מושלמים אך הם היו בהחלט סבירים וטובים, וטוב לי איתם. ואני מרוצה מעצמי ואוהבת את עצמי כפי שאני. גם אם את מרגישה רדופה, וסוחבת משא כבד של פרפקציוניזם זכרי שיש לך בחירה, הפסיקי לייסר את עצמך ואת סביבתך. הורידי סטנדרטים. הכניסי רגעים של פנאי לחייך. הרשי לעצמך להרפות קצת את הרסן וכך תעניקי לעצמך מעט יותר שלוה והנאה. 

 

כך גם יגדל הסיכוי לגדל ילדים בריאים ושמחים, כשאיפת לבך.